תא"מ 26649-07-16 אלימלך נ' קנפו ואח'

מבוא והערה בפתח הדברים

זוהי תובענה לתשלום הפרשי פיצויים בגין נזקים כספיים שנגרמו לתובע בעקבות פגיעת רכב הנתבע 1 ברכבו בתאונה שהתרחשה ביום 10.3.16 (להלן: "התאונה").

טרם שאכנס לעובי הקורה ברצוני להעיר ביחס לכך שמדובר בתובענה, ולא תביעה קטנה, על סכום כולל של 2,562 ₪ אשר נוהלה בין צדדים מיוצגים – אחת מהם חברת ביטוח, התקיימו 2 ישיבות, הוגשו 12 בקשות ביניים, והוגשו בכתב – סיכומי התובע, סיכומי הנתבעים וסיכומי תשובה.

קשה למצוא ביטוי הולם ליחס המפליא של ההשקעה בהליך אל מול היקף המחלוקת הכספית, וראוי אולי לשוב אל מקורותינו הקדומים ולהשתמש בדבריו הנכוחים של התלמוד הבבלי (מסכת בבא מציעא דף ל' עמוד ב', הפיסוק והחלוקה לשורות שלי לשם נוחות – א.ב.) –

"דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.

אלא דיני דמגיזתא לדיינו?

אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין."

סוגית התלמוד מביעה פליאה על דברי רבי יוחנן מהם ניתן ללמוד שדין התורה הוא חטא כה כבד עד שבעקבותיו חרבה ירושלים, אירוע שחז"ל ייחסו במקומות אחרים לעבירות חמורות עד מאוד, וכי הוא מצפה שידונו שלא על פי דין התורה.

הסוגיה מסבירה כי כוונת רבי יוחנן למתוח ביקורת על כך שלא נהגו לפנים משורת הדין אלא רק "יקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'), ועל כך חרבה ירושלים.

האנלוגיה ברורה, גם אם מובן כי הדברים אינם כה קיצוניים וכי צד זכאי לנהל הליך עד תום, אולם צדדים המביאים להקצאת משאבי בית המשפט לעיסוק כה רב בענין כה מינורי, מבלי לזלזל בפרוטה מכספו של איש, גורמים נזק מערכתי כבד ולא פרופורציוני.

בהקשר אחר וקיצוני בהרבה העיר כב' השופט יצחק עמית הערה אשר בהתאמות הרלוונטיות יפה גם לענייננו (רעא 2097/16 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' עובד רופל (1.1.2017) פסקה 15) –

"כאשר בית המשפט מקדיש לתיק אחד או למתדיין אחד, משאבי שיפוט גדולים, הדבר בא בהכרח על חשבון ציבור המתדיינים. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לדעת לשים את הגבול."

גם אם ביסוד המחלוקת שאלות עקרוניות סבור אני כי נכון וראוי לברר שאלות כאלה במקרים המצדיקים ומאפשרים בירור מעמיק יותר והשקעה מתאימה, ולסיים מקרים כגון דא בפתרון הגיוני ומתאים, ויעידו על כך בהמשך חלק מן היסודות עליהם תסמך הכרעתי.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. רכבו של התובע ניזוק עקב פגיעת רכבו של הנתבע 1 אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 והאחריות לפיצוי התובע חלה על הנתבעים.