תא"מ 26639-02-13 רשאש נ' סלמאן ואח'

1.בפני בקשת התובע לביטול פסק דין מיום 6.11.14 ,על פיו נמחקה תביעתו בהיעדר התייצבותו לדיון שנקבע.

לטענת ב"כ התובע, לא ידע על הקדמת שעת הדיון ומשראה שבקשה מוסכמת לדחיית מועד דיון לא התקבלה ,חשב כי המועד נותר על כנו ורק ביום הדיון נודע לו כי שעת הדיון הוקדמה.

2.הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר מפורט אלא בתצהיר לאקוני. כן נטען כי משב"כ התובע ידע על ההחלטה הדוחה את הבקשה לדחיית מועד דיון,ידע בהכרח גם על הקדמת שעתו שכן המדובר באותה החלטה. עוד טענו הנתבעים כי הסיבה האמיתית לאי ההתייצבות התובע לדיון הינה איחור ב"כ התובע, אשר רק לאחר השעה 9:15 התקשר לב"כ הנתבעים והודיע כי הוא בדרכו לביה"מ. בנוסף נטען כי לא פורטו סיכויי התביעה להתקבל.

דיון והכרעה:

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". ראו בנוסף, לעניין זה :ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349."

4.בענייננו אין המדובר בביטול מחמת הצדק: ההחלטה מיום 19.10.14 הדוחה את הבקשה המוסכמת לדחיית מועד דיון, אך קובעת, במסגרת אותה החלטה,כי שעת הדיון תוקדם,נשלחה והתקבלה אצל ב"כ התובע בדואר אלקטרוני. זאת ועוד,צודקים הנתבעים כי לא ייתכן שההחלטה הדוחה את הבקשה לשינוי מועד דיון התקבלה אצל ב"כ התובע בעוד שההחלטה על הקדמת השעה לא התקבלה,שהרי המדובר באותה החלטה. אם לא די באמור,לא ברור מן הבקשה כיצד ביום הדיון נודע "לפתע" לב"כ התובע על שעת הדיון.