תא"מ 26384-05-16 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

לפניי תביעה כספית מיום 11.5.16 ע"ס 9,354 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים נטענת מיום 24.11.14. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 5.2.17 נערכה בפניי ישיבת הוכחות (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדות נהגת רכב התובעים ועדות נציג הנתבעת. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם, לרבות סיכומי תשובה.

המחלוקות בין הצדדים הן בשאלה אם עלה בידי התובעים להוכיח קיומו של בור/מפגע נטענים (שבהם נפגע רכב התובעים בתאונה הנטענת), והן בשאלה האם, בהנחה שהוכח קיום המפגע, הוכח שהנתבעת חבה בנזיקין בגין הנזק שהסב המפגע לתובעים.

לפי סיכומי הנתבעת, אין כל טענה במישור הנזק.

הכרעה

אני מוצא לדחות התביעה, משלטעמי התובעים לא הוכיחו את קיום הבור/המפגע הנטענים במקום הנטען (שפרטיו המדויקים לא הוכחו אף הם), ובנסיבות אלו לא אכריע בשאלה הנוספת שבמחלוקת במישור הנזיקי, ורק אציין כי, בהנחה שהיה נקבע שנטל ההוכחה עובר לנתבעת (עפ"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין), ספק אם היה בראיות המסוימות שהוצגו ע"י הנתבעת (שלא כללו את עדות הסייר הרלוונטי מטעם הנתבעת ועוד) כדי להספיק לנתבעת להרים נטל לא פשוט זה.

ואלו נימוקיי בתמצית:

• התברר בדיון כי התובעים לא דייקו בכתב התביעה, כשציינו שבור נפער בכביש, כאשר בדיון הוברר שכוונתם לבור נטען בשול הכביש, כאשר השול הנטען אינו סלול באספלט כמו הכביש עצמו. חוסר דיוק זה המשיך גם בתצהיר העדות הראשית של הנהגת ואף, למעשה, בטופס ההודעה שמסרה על התאונה לתובעת (מוצג ת/1). לטעמי, חוסר דיון זה, לפחות מצד הנהגת, מצביע על מגמתיות בדיווח ובעדות, ומחליש מרצינות טענת קיום המפגע.

• הצילומים ממקום האירוע (מוצג ת/2) שהציגו התובעים אינם ברורים ולא ניתן להבחין בהם (ודאי לא בבירור הנחוץ) בבור. זה המקום לציין כי צילומים אלו צולמו ע"י הנהגת יום לאחר התאונה, ולא ביום התאונה (בשונה מהמדווח ע"י ב"כ התובעים בתחילת הדיון), כשיחד עם הנהגת היה חוקר/נציג מטעם חברת הביטוח התובעת.