תא"מ 26289-08-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' כהן

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, אני דוחה את התביעה. להלן נימוקי בקצרה, לבקשת הצדדים:

בדו"ח מכבי האש לא נקבע מהי סיבת השריפה, בין אם הצתה ובין אם כשל/קצר ברכב הנתבעת.

מעדותו של עד התובעת במשטרה עולה כי הוא מסר ששמע ממישהו, שאינו מכיר אותו, כי בנה של הנתבעת, שהרכב בחזקתו, התקוטט באותו היום עם אחר. מדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה ולכן לא ניתן לבסס עליה ממצא או ראשית ראיה כי לבנה של הנתבעת היה חשד כי רכבו יוצת וכי היה עליו לצפות נזק ברכב.

בהודעת בנה של הנתבעת במשטרה מסר הבן כי אין לו סכסוך עם אף אחד, הוא אינו חייב כספים, והוא הכחיש מעורבות בריב באותו היום בו עלה רכבו באשר. בדו"ח הפעולה המשטרתית צוין כי בנה של הנתבעת היסס במתן התשובות ככל שהדבר נוגע לחשד כי מישהו ינסה להצית את רכבו. גם בעדותו בבית המשפט אמר כי לא היה לו סכסוך או ריב.

אכן בהלכה שנקבעה בעניין יער זאב בע"מ נאמר כי אם הוכח כי השריפה פרצה עקב הצתה, על המזיק להראות כי ההצתה לא נגרמה עקב התרשלותו וכדי לעשות זאת יש להוכיח כי ההצתה אינה בגדר סיכון צפוי; ואם הסיכון צפוי, שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעתה. לאור האמור לעיל ספק אם ניתן לקבוע במידה הדרושה במשפט אזרחי כי מדובר בהצתה שכן לא הוכח כי היה ברקע אירוע כלשהו שיביא להצתת רכבה של הנתבעת. אכן, בדו"ח המשטרה נרשם כי בנה נראה מהסס בתשובות אולם, מכאן ועד לקביעה כי היה צריך להיות בליבו חשש כי ינסו לפגוע ברכבו המרחק רב. גם אם אניח כי אכן היה מעורב בקטטה הרי שאין הכרח לקשור בין אותה קטטה לבין החובה לצפות פגיעה ברכב או פעולת נקם כלשהי. לא ברור מה היה באותה קטטה, ידו של מי היתה על העליונה, וכיצד "סגרו" המעורבים את הקטטה. בהחלט ייתכן כי בנה של הנתבעת הוא אשר יצא וידו על התחתונה כך שיריביו לקטטה הרגישו כי סגרו עימו חשבון בתום הקטטה, ובכך הסתיים העניין.

ברי כי אם היה צופה כי רכבו יוצת היה משתדל להחנות את הרכב הרחק מביתו כדי לא לקשור בין הרכב לבין מקום מגוריו. מדובר ברכב שהועמד למכירה, ללא ביטוח, כך שהיה לבנה של הנתבעת אינטרס לשמור עליו שכן ממילא לא יכול היה להפרע מתגמולי ביטוח כלשהם.

בהנחה כי אין מדובר בהצתה, הרי שעולה השאלה האם היתה רשלנות בתחזוקת הרכב עצמו. מסתבר, כאמור, כי רכבה של הנתבעת הועמד למכירה. בנה העיד כי לא נעשה בו שימוש, וטענה זו לא נסתרה. מכאן שלא הוכח כי הנתבעת או בנה התרשלו בתחזוקת הרכב שכן מדובר ברכב שלא נעשה בו שימוש ולכן הסיכוי שהרכב יבער כתוצאה מחזוקה לקויה קלוש. הנתבעת ובנה לא נחקרו ונשאלו אודות תחזוקת הרכב, ולכן חזקה כי מדובר היה ברכב תקין ומטופל, אשר אף העמד למכירה, ובמטרה למקסם את התמורה עבורו סביר להניח כי היה עניין לשמרו תקין וכשיר.