תא"מ 26207-11-14

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 07.06.2014, בין כלי רכב, מ"ר 12-235-76 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 69-370-57 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 30%.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

שוכנעתי כי עת נהג רכב הנתבעים הגיע עם רכבו לקצה רחוב אלעזר החורני בתל אביב, לכיוון רחוב ברנדייס בתל אביב, וכשהוא על המדרכה, כפי שניתן לראות בת/3, הוא הבחין ברכב התובעת הנוסע על רחוב ברנדייס, ולכן עצר את רכבו ואפשר לרכב התובעת לחלוף, אלא שמיד לאחר שרכב התובעת חלף על פני רכב הנתבעים, החל רכב הנתבעים בפניה שמאלה במטרה לנסוע ברחוב ברנדייס אחרי רכב התובעת, בו בזמן רכב התובעת שהבחין בחניה פנויה מצדו הימיני של הכביש, החל בנסיעה לאחור, ומכאן המפגש בין שני כלי הרכב.

נהג רכב התובעת העיד בעדותו בבית המשפט כי הוא טרם החל בנסיעה לאחור אלא רק אותת כי בכוונתו להחנות את רכבו (עמ' 1, שורה 24 ועמ' 2, שורות 16-11 לפרוטוקול). בעוד שבטופס ההודעה על התאונה הוא כותב באופן מפורש כי "התחלתי להחנות" (ת/1) ואף בראשית עדותו בבית המשפט הוא אומר כי התחיל בנסיעה לאחור (עמ' 1, שורה 20 לפרוטוקול). ברור כי נהג רכב התובעת מנסה להרחיק עצמו מאחריות לתאונה באמצעות טענתו כי רכבו עמד בכביש ללא תנועה אחורה. אולם, בשל סתירה זו בין גרסאותיו, איני מקבל את גרסתו המאוחרת בבית המשפט, לפיה לא התחל בנסיעה לאחור.