תא"מ 26161-10-12 אלוס נ' טבשי ואח'

1.תביעה בסדר דין מהיר על סך 25,566 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי. מדובר בתביעת נזקי רכוש בגין נזק שנגרם לרכב מיצובישי של התובע ב- 24.12.11. מונית בה נהג הנתבע 1 פגעה ברכבו החונה. המיצובישי הוכרזה כאובדן כללי.

2.הנזק הריאלי לפי חוות דעת שמאי שצורפה, בקיזוז ערך שרידים ובשערוך למועד הגשת התביעה, עמד על 18,370 ₪ ובתוספת שכר טרחת השמאי המשוערך – 19,566 ₪. בנוסף נתבע סך נוסף בגין עוגמת נפש .

3.הנתבע 1 לא התגונן וניתן נגדו פסק דין ב- 4.7.13.

4.הנתבעת 3 נמחקה בהסכמה, לבקשת ב"כ התובע מיום 8.9.13.

5.בכתב התביעה נזכר הנתבע 2 במפורש רק בסעיף 4 בו צוין "הנתבע 2 (על פי מידע שנתקבל מהנתבע 1 ומהנתבעת 3) היה בכל המועדים הרלבנטיים הבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש במונית ורשום כמבוטח אצל הנתבעת 3". הא ותו לא. החשיבות תבואר בהמשך.

6.נספח ד' לתביעה הינו הודעה של הנתבע 1 בכתב ידו (לדברי התובע): חלקה העליון מהווה למעשה מסירת פרטי הנהג והפוליסה. חלקה התחתון מהווה הודאה בכך שהמונית החליקה ופגעה בשני רכבים חונים, בהם רכב המיצובישי של התובע.

התובע מסר בעדותו כי נציגה בשם שולי גולן, העובדת בחברה לטפול בתביעות מטעם מבטחת רכבו של התובע, יצרה קשר טלפוני עם הנתבע 2; והאחרון מסר טלפונית שהנתבע 1 החזיר לו את הרכב "כולו דפוק", הנתבע 1 לא רוצה לתקנו, והנתבע 2 לא מוכן לקבל כך את הרכב.

התובע חושד בנתבע 2 שהיה בעל הרכב גם במועד התאונה. כפי שיפורט גרסת האחרון הינה שמכר את המונית הפוגעת לנתבע 1 עוד עובר לתאונה. חשדו של התובע הנו שהנתבעים 1 ו 2 עשו יד אחת ביניהם וזייפו בדיעבד הסכם מכר כדי להסתיר שהנתבע 2 היה ונותר בעלי הרכב לעת התאונה.

7. ככל הנראה העלה הבירור מול הנתבעת 3 (מבטחת המונית הפוגעת בביטוח שהוציא הנתבע 2) כי נכון למועד התאונה אין כיסוי ביטוחי או שמא אין ביטוח. התובע לא נתן טעם לבקשתו למחיקת הנתבעת 3 וחזקה שאם היה סבור שיש כיסוי ביטוחי, הייתה זו נותרת כמבטחת הרכב בביטוח צד ג'. כנספח ז' לתביעה צורפה פניית גב' שולי גולן לנתבעת 3 , כמבטחת בביטוח צד ג' של המונית הפוגעת (בטרם הוגשה התביעה והתברר כנראה שאין כיסוי, או אין ביטוח).

8.בכתב ההגנה טען הנתבע 2 כי במועד התאונה מיום 24.12.11 כבר לא היה בעל המונית הפוגעת. הוא היה אכן בעליה בעבר, אלא שזו נמכרה על ידו עוד ב-12.12.11 לנתבע 1. לכתב ההגנה לא צורף אמנם הסכם המכר, אך צורפה לו הצהרה לא מאומתת בחתימתו הנחזית של הנתבע 1, לפיה מודה הוא כי הרכב הפוגע היה באחריותו ובחזקתו בין 13.12.11 ל-8.3.12. כפי שטען הנתבע 2 בעדותו בבית המשפט, חוזה המכר קבע מנגנון של תשלומים, וכי העברת הבעלות לנתבע 1 תיעשה רק בגמר התשלומים. הנתבע 1, לדבריו, לא עמד בתשלומים, ולכן בוטל הסכם המכר והמונית הפוגעת הושבה לבעלותו של הנתבע 2, אשר מכר אותה בהמשך. הנתבע 2 אף הוסיף כי הנתבע 1 תיקן אכן המונית שניזוקה שלא כהלכה בטרם השיב אותה לנתבע 2.