אוניברסיטה העברית י-ם לשכה משפטית נ' אש

מבוא:

1.לפניי תביעה כספית, על-סך 5,453 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום חוב שכר לימוד לתובעת. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

פרשת התביעה בקצירת האומר:

2.אליבא דגרסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, הנתבע ביקש להתקבל אל התובעת, מוסד להשכלה גבוהה (להלן: "האוניברסיטה"), לשנת הלימודים תשס"ט, התקבל ואף נרשם. כן למד הנתבע ו/או נבחן ו/או קיבל ציונים במהלך שנת הלימודים האמורה. ואולם, לטענת התובעת, לא שילם הנתבע שכר לימוד בגין לימודיו אלו. סך חובו של הנתבע נכון למדד הקובע על-פי חוברת ההסברים אודות ההרשמה לשנת תשס"ט (להלן: "חוברת ההסברים"), אשר העתק ממנה צורף לכתב התביעה, עומד על סך של 5,453 ₪. כן צירפה התובעת תחשיב שערכה. התובעת צירפה עוד לכתב התביעה את תצהירו של מר יואב כהן-מלמד, אחראי מדור גביית חובות סטודנטים בתובעת, והעתקים ממכתבי הדרישה וההתראה.

3.חרף כל פניותיה של התובעת, משלוח שוברי תשלום ומכתבי התראה, הן מטעם מדור חשבונות המוסד והן מאת הלשכה המשפטית, לא נענה הנתבע ולא שילם את חובו האמור. אשר על כן, מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום שכר הלימוד ויתר תשלומי החובה בסך של 5,453 ₪.

פרשת ההגנה בקצירת האומר:

4.אליבא דגרסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, לא היה הוא סטודנט אצל התובעת בשנת תשס"ט. בנוסף טען הנתבע, כי לא נרשם לקורסים אצל התובעת ולא השתתף באף שיעור במסגרתה. כן טען, כי לא קיבל מכתב אודות קבלתו לאוניברסיטה לשנה זו, לא החזיק בתעודת סטודנט ולא קיבל כל אישור לימודים בעבור שנה זו. הנתבע מאשר, כי שילם דמי רישום לאוניברסיטה באמצעות האינטרנט, וזאת על מנת שיתאפשר לו לפגוש מרצים מהחוג לחינוך שייאותו לקבל ממנו הצעת מחקר בכדי שיוכל להתקבל להשלמת תזה לתואר שני. משזה לא התממש ומשלא קיבל הסכמה לכך, לטענתו, הלכה למעשה, לא נרשם ללימודים. מכל מקום גורס הנתבע, כי אין די ברישום אינטרנטי בכדי להתקבל ללימודי השלמת תזה לתואר שני. בנוסף טען הנתבע, כי מעולם לא התכוון להיות "שומע חופשי" בקורסים של האוניברסיטה, ומדגיש, כי רק במידה והייתה מאושרת לו הגשת התזה כחלק ממסלול דוקטורט (תואר שלישי), היה נרשם ואף לוקח קורסים השייכים לכך. ברם, הואיל ולדבריו לא קרה דבר מאז שנרשם באמצעות הרישום במרשתת והואיל וכאמור לא אושר לו להגיש את התזה, הרי שלא היה נחשב כסטודנט בשנה זו. הנתבע הוסיף וטען, כי מאחר והתובעת לא הציגה חוזה לימודים שנחתם עמו או הסכם לתשלום שכר לימוד, לא הוכיחה היא את טענותיה.

ההליכים שהתקיימו בפניי:  

5.בישיבה מקדמית שהתקיימה בפניי במעמד הצדדים ביום 15.06.2016 חזר בא-כוח התובעת על עיקרי גרסתו כפי שהופיעו בכתב התביעה, לפיהן הנתבע נרשם ללימודי השלמת תזה לתואר שני בחוג לחינוך של האוניברסיטה לאחר ששילם דמי רישום, התקבל וחתם על טופס לימודים בו הוא מאשר שהוא מתחייב לשלם את שכר הלימוד בשיעור של 20% מהשכר השנתי. לגרסת התובעת, הנתבע לא הודיע על ביטול הרשמתו ללימודים על-פי הנחיות חוברת ההסברים. לא זו אף זו, לטענת התובעת, ישנו קורס מ.א. שמספרו 74446, שהנתבע הגיש בו עבודת גמר ואף קיבל במסגרתו ציון (56).

6.הנתבע חזר בעדותו בפניי על עיקר הנטען בכתב ההגנה. עוד טען, כי סיים תואר שני באוניברסיטת בר-אילן והגיע לתובעת מתוך כוונה להתחיל לימודי דוקטורט והשלמת התזה של התואר השני. כאשר פנה לחוג לחינוך, נאמר לו שעל מנת שיוכל למצוא מנחה לתזה יהיה עליו לשלם דמי רישום לאוניברסיטה ולאחר מכן הייתה אמורה להיבנות תכנית לימודים בהנחיית המנחה. בעדותו אישר הנתבע, כי שילם דמי רישום בסך 400 ₪ דרך האינטרנט וכי אכן פנה למספר מנחים, נפגש עם שניים מהם, ואולם הדבר לא הסתייע. הנתבע מציין, כי ביקש להירשם לשני קורסים בחוג לחינוך מאחר וההתניה הייתה למצוא מנחה ולעבור קורסים רלוונטיים לתזה, אך מזכירות החוג סירבה לבקשתו, כאשר הנתבע לא זוכר את סיבת הסירוב, ונאמר לו לבחור קורסים חלופיים. הנתבע מבהיר, כי בסופו של דבר לא אושר והוסכם בינו לבין מזכירות החוג לחינוך שום קורס, כי לא נרשם לשום קורס – לא דרך האינטרנט ולא דרך המזכירות – וכי לא היה נוכח ולו יום אחד בקורס כלשהו.