אלקסאסי נ' סעדון

כנגד הנתבע הוגשה בהוצל"פ תובענה על סכום קצוב לתשלום יתרת מחיר הרכב שרכש מהתובע על סך של 20,000 ₪. בהתאם לזכרון הדברים שנחתם בין בעלי הדין ביום 18.12.2013 הרכב נקנה ב- 54,000 ₪ מתוכם שולמו 4,000 ₪ בשיק ו- 30,000 ₪ במזומן והיתרה על סך של 20,000 ₪ ביום העברת הבעלות. אין מחלוקת כי במעמד ביצוע העסקה הרכב לא היה רשום על שמו של התובע במשרד הרישוי ואת הכספים שאין מחלוקת ששולמו ממחיר הרכב שולמו לתובע בעצמו. 

בטופס המקדים את ההתנגדות רשם הנתבע בכתב ידו כי שילם לתובע את הסכום שבמחלוקת במעמד העברת הבעלות. בסעיף 3 לתצהיר התומך בהתנגדות, אותו הוא ביקש לראות כתצהיר עדות ראשית, מסר כי שילם את הכספים למוכר בעת העברת הבעלות בסניף הדואר מבלי לפרט את נסיבות ביצוע התשלום. רק במסגרת החקירה הנגדית שמענו לראשונה את גרסתו ולפיה מסר את הכספים לחברו הטוב של התובע בשם עמי ולבעלים הרשום של הרכב ,במעמד ביצוע העברת הבעלות בסניף הדואר. בחקירה הנגדית נשאל הנתבע למי בדיוק מסר את הכספים והעיד כי מסר את הכספים לשניהם לעמי ולבעלים הרשום של הרכב . לאחר מכן מסר כי שילם את הכספים לעמי וכי התובע שלח את עמי שיקח את הכסף (עמ' 5 לפרוט').

ב"כ התובע התנגד בסיכומיו להרחבת החזית. הכלל הוא בעל דין שלא העלה בכתב הטענות מטעמו טענה עובדתית מהותית, לא יוכל להעלותה מאוחר יותר, במהלך המשפט, אלא בהסכמת יריבו. ככל שיבקש לעשות כן, ייחשב הדבר כהרחבת חזית פסולה של המחלוקת (רע"א 8600/12 ‏ ‏ שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה, פורסם בנבו). אין ספק כי הגרסה העובדתית שהעלה הנתבע לראשונה במסגרת החקירה הנגדית מהווה הרחבת חזית אסורה. בגרסה זו נתגלו סתירות מהותיות המקעקעות את אמינותה, כשתחילה טען הנתבע כי מסר את הכספים לעמי ובעלים הרשום ברכב ולאחר מכן העיד כי הכספים שולמו לעמי בלבד.

התובע אומנם אישר כי עמי הינו חברו הטוב , והעיד כי שלח את הבעלים הרשום ברכב לבצע את העברת הבעלות. הוא מסר תחילה כי עמי לא הייתה בתמונה (עמ' 3 לפרוט'), ולאחר מכן העיד כי תיאם את ביצוע העברת הבעלות עם עמי והבעלים הרשום ברכב (עמ' 4 לפרוט').

גם אם נצא מנקודת הנחה לטובת הנתבע כי עמי הינו שלוחו של התובע ולא כך הוכח, אין בכך כדי להוכיח את טענת הנתבע כי הכספים שולמו למאן דהוא. טענת הנתבע היא טענת "הודאה והדחה". הנתבע הודה בעובדות כתב התביעה כי רכש את הרכב מהתובע אך הוסיף עובדה נוספת לפיה שילם את הסכום שבמחלוקת במזומן בעת העברת הבעלות לידי שני אנשים מטעם התובע. במצב כזה, הנטל הוא על הנתבע להוכיח את העובדות אשר יש בכוחן, לטענתו, לפטור אותו מהתביעה. מדובר בטענת "פרעתי" שהיא המקרה הקלאסי של טענת "הודאה והדחה", שבה, כאמור, עובר הנטל להוכיח כי הסכום שבמחלוקת שולם אל כתפי הנתבע.

הנתבע לא הציג כל ראיה המעידה על גיוס הכספים כמו דפי חשבון בנק וכו'.. ולא ביקש להזמין את שני העדים שלידם כנטען מסר את הכספים שבמחלוקת, על אף שעם אחד מהם הוא שוחח לפני המשפט והוא אף העלה את גרסתו כי קיבל הכספים מהנתבע על הכתב (המסמך הוצג במהלך המשפט אך לא הוגש). הטענה כי העדים הנ"ל סירבו ליטול חלק במשפט ולהגיע לדיון על אף שזומנו על ידי התובע, אינה מונעת מהנתבע לבקש כל סעד בעניינם מבית המשפט. הימנעותו של הנתבע מלהזמין את העדים שכנטען שילם להם את הכספים היא בעלת משמעות ראייתית, והיא מקימה חזקה שבעובדה לפיה אילו הובא העדים למשפט היה הדבר פועל לחובתו. לנוכח עדותו, מדובר בראיה משמעותית וככל שהראיה יותר משמעותית, כן בית המשפט רשאי להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (ע"א 7870/09 משה אבוטבול נ' מנהל מקרקעי ישראל , רשות הפיתוח, פורסם בנבו).

לאור האמור, ומשלא הוכח בפני כי הכספים שבמחלוקת שולמו לתובע או למי מטעמו, אני מקבלת את התביעה ומורה על המשך ההליכים בתיק ההוצל"פ.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 1500 ₪.