תא"מ 25978-09-12 ישיר איי.די.איי חברה לביטוח ואח' נ' שולי ואח'

בפניי תביעה כספית ותביעת תחלוף שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע 1, אשר בוטח על ידי התובעת 2, במסגרת תאונה שארעה בין רכב התובעים לרכב הנתבעים, כפי שיפורט להלן.

טענות הצדדים בתמצית

1.לטענת התובעים, בתאריך ה- 12/2/2011 בשעה 19:00 חנה רכבם בחנייה של קיבוץ יחיעם וכדין. לפתע, הגיח רכב הנתבעים ופגע ברכב התובעים בעודו בחנייה. לטענתם, התאונה ארעה בשל רשלנותו של הנתבע 1 וכתוצאה ממנה נגרמו להם הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמם. התובעת 2 פיצתה את התובע 1, כמבוטחה, בסך של 32,431 ₪, ואילו התובע 1 נשא בהפסד כספי בסך של 5224 ₪ בגין השתתפות בהפסדיו. התובע 1 ביקש לשמור על זכותו לתבוע בעתיד בגין הפסד הנחת העדר תביעות בעקבות תאונה זו.

2.לטענת הנתבע 1, תביעת התובעת בנויה על השערות וספקולציות שאין להן יסוד ועול הוכחתם מוטל עליה. לטענתו, המשתמש ברכב התובעים הוא זה אשר התרשל, בין אם על ידי החניית רכבו בצורה לא חוקית ו/או במקום אסור ו/או מכל סיבה אחרת. וכי הוא אשר לא ציית להוראות פקודת התעבורה ותקנותיה והתנהג בצורה בלתי סבירה. הנתבע מכחיש את אחריותו לתאונה, וכן את שיעור הנזק הנתבע, ומוסיף וטוען, כי רכב התובעים נבדק כ-20 ימים לאחר האירוע הנטען, תקופה שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.

3.הנתבעת 2 טוענת, כי מחקירה מקיפה שביצעה בעקבות התאונה, עולה חשד כבד ביותר כי הנתבע 1 ו/או מי מטעמו עשו יד אחת לביים את האירוע ולנדב את פוליסת הביטוח של הנתבע 1 לצורך הקניית כיסוי ביטוחי לנזקי רכב התובעים. לטענתה, בשל התרמית ומסירת מידע כוזב פטורה היא מחבותה על פי הפוליסה, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. כמו כן, לטענתה, בזמנים הרלוונטיים לתאונה היה הנוהג ברכב חסר כיסוי ביטוחי ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה.

דיון והכרעה

4.בדיון שנערך בפניי ביום 11/4/16, הסכימו הצדדים, כי אין ביניהם מחלוקת בשאלת אחריות הנתבע 1 לתאונה נשוא תיק זה. לפיכך, הנתבע 1 נושא באחריות לתאונה ולנזק שנגרם בעקבותיה לרכב התובעים. המחלוקת שנותרה בין הצדדים, נוגעת לשאלת הכיסוי הביטוחי, אותו מסרבת הנתבעת 2 ליתן לנתבע 1 בטענה, כי הנתבע 1 ביים את האירוע וכי ברכב נהג בנו של הנתבע 1 ללא שלזה כיסוי ביטוחי בתוקף במסגרת הפוליסה שהוציאה הנתבעת 2 לנתבע 1.

5.עוד יצוין, כי הנתבעת 2 הציגה לעיון בית המשפט דו"ח חוקר שאת חסיונו ביקשה היא עד לאחר סיום פרשת התביעה. בית המשפט נעתר לבקשה לאחר עיון בדו"ח החוקר, אולם, בסיום דיון ההוכחות ופרשת התביעה והגנת הנתבע 1, החליט ב"כ הנתבעת 2 לוותר על דו"ח החוקר ושלא להעיד את החוקר במסגרת פרשת הגנת הנתבעת 2, תוך הסתמכות על יתר הראיות שהוצגו במהלך שמיעת העדויות בדיון. לפיכך, באין אפשרות לחקור את החוקר בחקירה נגדית, אף אין מקום להסתמך על דו"ח החקירה שהוצג לעיון בית המשפט, ומשקלו היחסי ינתן לו בהתאם לכך.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי לקבוע כי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל הראיה המוטל על כתפיה להוכיח כי הנתבע 1 ביים את האירוע וביצע מעשה מרמה לצורך הקניית כיסוי ביטוחי לנזקי רכב התובעים. אף לא הוכח, כי היה זה אחר שנהג ברכב מטעמו של הנתבע 1 שאינו עומד בתנאי פוליסת הביטוח. לפיכך, דין טענתה להדחות, ובשל כך נושאים הנתבעים ביחד ולחוד באחריות לפיצוי התובעים בגין התאונה ונזקיה. להלן יפורטו הנימוקים להחלטה זו.

7.במסגרת עדותו של עד התובעים, שהינו עד נייטרלי ומצאתיו כנטול פניות, העיד הוא כי ישב בסמוך למקום התאונה ושמע את התרחשותה ועל כן יצא לראות את שקרה תוך שהוא מבחין ברכב הנתבעים מתמרן בחניה לאחר הפגיעה ברכב התובעים ועוזב את המקום. למרות זאת הבחין הוא במספר רישוי של הרכב ובנהג ברכב שהיה לדעתו מבוגר. לפי זכרונו היו שניים ברכב כאשר הנהג היה מבוגר יותר מהשני. לאחר שזה הצליח לאתר את בעל הרכב, הגיע הוא לביתו ונפגש עמו ובמהלך הפגישה הודה הוא בפניו בפגיעה ברכב והתנצל. העד העיד עוד, כי התרשם שהחוקר מטעם הנתבעת 2 מנסה להוציא ממנו משהו. העד הסביר כי כל מטרתו היתה לאתר את הרכב הפוגע לטובת חברו שהינו בעל הרכב התובע ותו לא. התרשמתי כי עדותו של העד היתה אמינה ומהימנה תוך תיאור עקבי ומסודר של מהלך העניינים, וכי לא נגלתה כל סתירה בעדותו אל מול תצהירו וטענות התובעים.