מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' איזנברג

לפניי תביעה כספית מיום 1.7.14 ע"ס 27,276 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.10.13. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. 

נערכו בפניי שלושה דיונים פרונטאליים:

• דיון ראשון ביום 15.5.16 (ישיבה מקדמית) – בדיון זה לא נשמעו ראיות, משב"כ הנתבע הודיע שדבר הדיון באותו מועד לא היה ידוע לו והוא לא נערך לקראתו.

• דיון שני ביום 3.11.16 (ישיבת הוכחות) – בדיון זה העיד תחילה נהג רכב התובעת, מר אבי מלול, ולאחריו העידה נוסעת רכב הנתבע, גב' איריס ורדי משה (שהיא אחותו של נהג רכב הנתבע). בתחילת הדיון, לאור דברי ב"כ הצדדים ולאחר שדווח על היעדרו של נהג רכב הנתבע מהארץ במועד הדיון, קבעתי כי עדותו של נהג רכב הנתבע תישמע בנפרד ובסמוך לאחר שובו ארצה, ביום 6.11.16.

• דיון שלישי ביום 6.11.16 (ישיבת הוכחות) – בדיון זה העיד תחילה נהג רכב הנתבע, מר אורי ורדי, ואח"כ העיד (שוב) נהג רכב התובעת, מר אבי מלול, ויש לציין כי עדות האחרון נעשתה לאחר שהוא נכח באולם הדיונים במשך כל זמן עדותו של נהג רכב הנתבע (ראו תיעוד סיבת עדותו הנוספת, סיבת נוכחות העד באולם הדיונים, התייחסות ב"כ הצדדים להישארותו באולם והחלטה בעניין המשך הישארותו באולם בפרוטוקול).

   

  מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

   

  הנתבע נתבע כבעל הרכב המזיק ו/או כמחזיק בו ו/או כנהג בו ו/או כמתיר השימוש בו. במשפט הוכח, כי הנתבע הינו בעל הרכב ומי שהתיר השימוש בו לנהג שנהג בו בפועל, שהוא אדם אחר, כמפורט להלן. מכל מקום, בכתב ההגנה לא נטענה טענת היעדר יריבות או היעדר עילה, והנטען בסעיף 2 לכתב התביעה באשר לזיקת הנתבע לרכב המזיק ולנהיגה בו לא הוכחש בכתב ההגנה, כאשר גם בדיון ביום 3.11.16 הבהירה ב"כ הנתבע כי הוא אינו מעלה טענת היעדר יריבות.

   

  הרכבים המעורבים בתאונה

   

  בתאונה מעורבים 2 רכבים: