תא"מ 25738-05-16 ש. שלמה רכב בע"מ נ' בר חן ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 11.09.2015, בין כלי רכב, מ"ר 12-231-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 27-050-30 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה והם אף אינם חלוקים לעניין גובה הנזק, זולת שיעור שכ"ט שמאי.

כבר עתה יובהר, כי הנתבעת 2 העבירה לתובעת ערב יום הדיון שטר סילוק תביעה בגובה הנזק הישיר ושכ"א שמאי ובסך כולל של 1,848 ₪, כאשר התובעת דרשה בגין עלות שכ"ט שמאי סך של 517 ₪ (ללא מע"מ). יצוין כי בפתח הדיון ויתר ב"כ התובעת על ראשי הנזק "השבתת רכב" ו- "הפרשי הצמדה וריבית".

3.נערך לפניי דיון במעמד ב"כ הצדדים בלבד, במסגרתו טען כל אחד מהם בנושא שבמחלוקת.

4.בתום הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר להם כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 2,116 ₪, תוך חיוב הנתבעת 2 בהוצאות לדוגמא.

הגם שב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.במעמד הדיון הובהר על ידי ב"כ הנתבעת 2 כי הנתבעת 2 העבירה לתובעת שטר לסילוק התביעה, לפיו הסכימה הנתבעת 2 לשלם לתובעת בגין מלוא עלות תיקון הרכב, בסך של 1,598 ₪ ובחלק מעלות שכ"ט שמאי בסך של 250 ₪ (נ/1). מסמך זה הגיע לידי התובעת ביום 10.05.2016 (ת/2), בסמוך מאוד למועד בו הוגשה התביעה, כאשר ב"כ התובעת טוען כי התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 11.05.2016.

5.2.ב"כ התובעת טען עוד כי התובעת פנתה אל הנתבעת 2 במכתב דרישה במספר מועדים, טרם הגשת התביעה, כדי לסיים את המחלוקות ביניהם, אלא שהתובעת לא זכתה לכל תגובה מהנתבעת 2.