תא"מ 25722-12-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' ארנד ואח'

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 5.6.15 בנתיבי אילון.

התובעת הינה מבטחת רכב נושא מ.ר. 6287165 שהיה מעורב בתאונה.

הנתבע 1 נהג ברכב נושא מ.ר. 8723631 שהיה מעורב אף הוא בתאונה.

הנתבעת 2 היתה מבטחת רכב הנתבע 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

לטענת התובעת בכתב התביעה, בשעה שהוסע רכבה בנתיבי אילון, בעת הירידה למחלף רוקח, פגע רכב הנתבע 1 ברכב התובעת פגיעה מאחור כך שנגרמו לתובעת נזקים כבדים בגין תשלומים ששילמה לבעלת הרכב שהוכרז כאובדן גמור.

הנתבע 1 טען כי רכב התובעת סטה לנתיב נסיעתו, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף (ובענייננו-אי תנועה משורטט) ובכך מונע ממנו את השימוש החופשי בנתיב בו נסע.

בפני העידו נהגת רכב התובעת וכן הנתבע 1. נהגת רכב התובעת העידה כי לאחר שירדה מנתיבי אילון לכיוון מחלף רוקח, לאחר נסיעה של כ-20 שניות בירידה מן הכביש המהיר, פגע בה בעוצמה הנתבע מאחור. לשאלות ב"כ הנתבעים הכחישה הנהגת נמרצות את הטענה לפיה סטתה ע"ג אי התנועה המשורטט וטענה כי נהגה כדין בנתיבה.

הנתבע 1 העיד גם הוא ושב על גירסתו לפיה נהגת התובעת סטתה למסלול בו נסע תוך שהיא חוצה אי תנועה משורטט וחדרה לנתיב נסיעתו ולו לא נותרה הברירה אלא לפגוע בה.

יוער כי ביום 14.12.17 ביקשו הנתבעים לצרף חוו"ד בוחן תנועה לתיק ביהמ"ש. התובעת התנגדה לצירוף זה ולאור החלטת ביהמ"ש לשמוע את עדויות הנהגים בדיון שנקבע, לא עמדה על הכללתה של חוו"ד הבוחן בתיק ביהמ"ש ולפיכך לא תהיה התייחסות לאמור בה לאור העובדה כי אינה חלק מחומר הראיות שבפני ביהמ"ש.

עיון בגירסתו של הנתבע מעלה כי לא סתר הלכה למעשה את טענת נהגת התובעת בדבר הזמן שחלף מעת כניסתו של רכב התובעת לנתיב הירידה מהמחלף (נתיב נסיעתו של הנתבע) לבין זמן הפגיעה. הלכה למעשה, הנתבע לא הכחיש את העובדה כי רכב התובעת היה במועד התאונה לפניו במלואו ולמעשה, ניתן לנסח את טענתו כקיצור מרחק הבלימה בין הרכבים.

תקנה 50 (א) לתקנות התעבורה קובעת לעניין זה מפורשות-

"כשכלי רכב נוסעים זה אחר זה בדרך שאינה דרך עירונית, ישמור הנוהג ברכב על ריווח מספיק בין רכבו ובין הרכב הנוסע לפניו, כדי להבטיח זרימה תקינה של התנועה וכדי לאפשר לרכב הבא מאחוריו, אשר מהירות נסיעתו עולה על שלו, להיכנס ללא סיכון לאותו ריווח."