תא"מ 25710-09-14

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.03.2014, בין כלי רכב, מ"ר 22-296-69 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 17-820-74 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו נהגת רכב התובעת ועד ראייה נוסף מטעמה שישב ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

בראש ובראשונה, יש לציין את העובדה שנהג רכב הנתבעים לא התייצב למתן עדותו על אף שהוא זומן כדין. אי התייצבותו בנוסף לעובדה שהיא מהווה אי כיבוד צו שיפוטי יש בה כדי לפעול לרעת הנתבעים מהבחינה הראייתית, מאחר שלא היה בידם להציג בבית המשפט גרסה עובדתית אל מול גרסת התובעת.

זאת ועוד, עדותה של נהגת רכב התובעת ושל העד מטעמה, אשר ישב לצדה ברכב התובעת בעת קרות התאונה, הותירו בי רושם של מהימנות.