קבלאן נ' מובילי הורדים בע"מ

לפני תביעה בסדר דין מהיר העוסקת בתשלום תמורה בגין טענה לביצוע עבודה להכנת תשתית למצלמות אבטחה וכן אספקת ציוד ומכשור. 

רקע וטענות הצדדים

1.התובע הגיש תביעה לסכום קצוב ללשכת הוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 81 א1 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: החוק ). על פי הנטען בכתב התביעה התובע הוא עוסק מורשה משווק בתחום המחשוב ויתר השירותים הנלווים. הנתבעת רכשה ציוד, מכשור ושירותים מהתובע ונותרה חייבת לתובע נכון למועד הגשת התביעה סך של 8,829 ₪. התובע צירף בתמיכה לתביעתו חשבונית שנערכה 15/3/2011.

2.הנתבעת הגישה התנגדות שנתמכה בתצהיר מנהלה במסגרתה טענה כי לא נשלחה בטרם הגשת התביעה התראה בהתאם להוראות החוק. עוד נטען כי בשנת 2006 לערך ביקשה חברה אחרת בשם ורדים השקעות ונכסים בע"מ (להלן: חברת ההשקעות ) מהתובע לבצע התקנה של מערכת מצלמות מעגל סגור בבית פרטי במעלות. ההזמנה כללה התקנת 8 מצלמות, רסיבר להקלטה, תשתית כולל התקנה אך מאומה מזה לא הותקן. התובע הגיע לביתו של מנהל הנתבעת השאיר מצלמה לדוגמא לצורך קבלת אישור לסוג המצלמה ועזב. אחיו של התובע עבד בבית במשך יומיים לאחר מכן נעלם תוך שהוא משאיר את הבית מקושט בחורים. המערכת לרבות המצלמה, החיווט, וקופסאות לא בוצעו. מנהל הנתבעת פנה לתובע והלה הגיע לביתו בדק את הנזקים, הבטיח לתקן ולסיים את העבודה אך הוא לא קיים את הבטחתו והוא נעלם למרות מספר רב של פניות אליו. עוד נטען כי התובע לא סיפק את הפרטים המופיעים בחשבוניות. לאור זאת פנה מנהל הנתבעת לבעל מקצוע אחר – מר הנרי עבד - שהשלים את העבודות שביצע את כל העבודות מחדש.

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. בטרם אפרט את נימוקי לגוף התובענה אסלק תחילה את הטענות המקדמיות.

הנטל להוכיח את טענת ההתיישנות מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. התובע העיד בעדותו כי העבודה בוצעה לקראת סוף שנת 2008. מאידך מנהל הנתבעת שהעיד בעניין זה לא עמד עוד על האמור בתצהירו לפיו העבודה הנטענת בוצעה בשנת 2006. תחילה העיד לפני כי העבודה שביצע התובע הייתה אחרי שרכש את הבית השני בשנת 2004 או 2005. כשהטחתי לפניו שיש עדות שהעבודה נעשתה בשנת 2006 (עדותו הוא במסגרת התצהיר) תגובתו הייתה שהוא עומד על עדותו לפיה העבודה בוצעה בשנת 2004 או 2005 (עמ' 13). כששאלתי אותו שוב האם ייתכן כי בוצעו עבודות בשנת 2008 על כך השיב שהמצלמות הותקנו בשנת 2008. כשנשאל על ידי מי הותקנו המצלמות בשנת 2008 השיב על ידי התובע (עמ' 13 ש' 4 – 7). הסתירה שנפלה בעניין זה מובילה למסקנה כי טענת ההתיישנות לא הוכחה כדבעי ויש להעדיף בעניין זה את גרסת התובע. לאור זאת דין טענת ההתיישנות להידחות. הנתבע בסיכומיה אף מודה בחצי פה כי טענה זו כשלה שכן הוא לא חזר על הטענה כי התביעה התיישנה מאחר והעובדה בוצעה בשנת 2006 אלא הפעם טען כי התיישנות קשורה אי משלוח מכתב התראה.

4.טענה מקדמית נוספת נוגעת לאי משלוח התראה בהתאם להוראות סעיף 81א1(ב1) לחוק. לא הוכח על ידי התובע כי נשלחה התראה ויש להתעלם מטענותיו העובדתיות של בא כוחו במסגרת הסיכומים שלא בא להם כל תימוכין. משלוח הודעה על פי החוק הוא לדעתי תנאי מהותי ותנאי סף להכשרת התביעה כתביעה לסכום קצוב. לצד זאת, המחוקק לא קבע מהסנקציה בגין אי משלוח ההתראה. לעניות דעתי לא בכל המקרים אי משלוח מכתב התראה מאין את התביעה או גורם לבטלותה. יש לשקול את מקרה לגופו ולבחון כל מקרה ומקרה מה מידת הפגם וכיצד השפיע העניין על ניהול ההליך ומה מידת הפגיעה בזכויות הדיוניות של הנתבעת. כך לדוגמא במידה ולא נשלחה התראה ובין לבין נגרם נזק ראייתי אז כמובן שיש לכך השפעה. אולם שאלה זו אני משאיר בצריך עיון שכן במקרה זה לא נגרם נזק כפי שאפרט.

בענייננו אמנם לא נשלח מכתב התראה. יחד עם זאת, הנתבעת התגוננה והגישה התנגדות בזמןואף ניתנה רשות להגן בהסכמה. לכן לא נגרם "נזק" בגין אי משלוח התראה והתביעה התבררה לגופו של עניין ועד תומה והנתבעת קיבלה את יומה בבית המשפט והפגם שנפל לא קיפח את זכויותיה להביא את עניינה כהוא זה. לכן אני דוחה את הטענה.