תא"מ 25592-04-13 ציונסון נ' פופלבסקי

1.בפני תביעה כספית על סך של 26,240 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר בהתייחס לחוב בגין עבודות שיפוץ שביצע בנו של התובע בחנות הנתבע בעיר מצפה רמון במהלך חודש מארס 2013. הנתבע העלה טענה להעדר יריבות כי את העסקה הוא קשר עם הבן ולא עם האב. על כך אין מחלוקת. אך הבן לא חלק על זכות האב לתבוע את החוב.

לטענת התובע סכום התביעה הוא הסכום המגיע על עבודה שבוצעה בפועל וחומרים שנרכשו לשם כך.

2.הנתבע טען להעדר יריבות. בהקשר לטענה זו הטענה נדחית. התובע העיד שהוא מנהל עסק של חומרי בניין ואינו עושה שיפוצים. בנו פעל כידו הארוכה ולכן החשבוניות והקבלות על חומרים ששולמו, יצאו על שם העסק וחלקם נרכשו בכרטיס האשראי של האב.

העובדה שהנתבע לא ידע שהבן פועל בשם אביו, כבעל העסק, אינו מונע מהיות הבן שליח והשליחות נסתרת (סעיף 7 לחוק השכירות, תשכ"ה – 1965), כשאין בכך כדי לנגוד את הזכות לפי מהותה, תנאיה, או נסיבות העניין. אבל במקרה זה לא ברור מהעובדות שהבן ידע שהוא שליח כי בחלק מהמקרים החומרים נרכשו על שמו. לפי גרסתו הוא לא שם לב לכך, מחוסר ניסיון. המענה לכך הוא בסעיף 6(א) לחוק השליחות והתביעה מהווה אשרור השליחות ופעולות השליח בדיעבד.

הסוגיה אינה נקיה מספקות כי על פני הדברים מהראיות עולה שלא ברור האם השליחות הייתה מראש או בדיעבד כדי לנצל את יכולת התובע, כבעל עסק, ליהנות מהיכולת לקזז מס תשומות, הנאה שלא הייתה פתוחה לבנו שלא היה עוסק מורשה. מאחר והבן לא חלק על זכות האב לתבוע את החוב, מצאתי בכך אשרור בדיעבד שלא פוגע בנתבע. לכן אני דוחה את טענת העדר היריבות.

3.על פי כתב התביעה הנתבע פנה לבנו של התובע (להלן: "ארקדי", בתיאום של קבלן אחר ממרכז הארץ, לבצע לו שיפוץ "קוסמטי" בחנות שלו במצפה רמון. על פי כתב התביעה הייתה פגישה בחנות ביום 9.3.13 בין הנתבע לבין ארקדי. על כך אין מחלוקת. סוכם על ביצוע מספר עבודות המפורטות בסעיף 5 לכתב התביעה. נטען כי הוסכם על תמורה בסך של 16,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין (סעיף 4 לכתב התביעה).

הנתבע חלק על התיאור. לטענתו ארקדי בחן בחנות את העבודות הנדרשות והצדדים סיכמו על הסכום של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. אך לאחר שהצדדים נפרדו והנתבע ובת הזוג שלו היו בנסיעה צפונה התקשר ארקדי וביקש עוד 3,000 ₪ בצרוף מע"מ, בגלל טעות כי לא נותר לו בסכום המקורי מרכיב של רווח והנתבע הסכים להוסיף את הסכום "בלית ברירה". דהיינו סך הכול 13,000 ₪ בצרוף מע"מ.

המחלוקת היא על פער של עוד 3,000 ₪ בצרוף מע"מ עבור העבודות אשר סוכמו באותו יום (להלן: "העבודות המקוריות").

לטענת התובע, אחרי יומיים ביקש הנתבע מארקדי להוסיף עבודות נוספות שפורטו בסעיף 7 לכתב התביעה. נטען בכתב התביעה כי ארקדי ביקש עבורם את הסך של 11,000 ₪ בצרוף מע"מ ותשובת הנתבע הייתה שלא יהיה על מה לדאוג, ושארקדי יתקדם גם עם העבודות הנוספות (להלן: "העבודות הנוספות"). הנתבע הכחיש שביקש להוסיף עוד עבודות וגם הכחיש את הטענה לסכום על סכום משלים (סעיף 26 לכתב ההגנה.

4.בפועל הנתבע לא אפשר לארקדי לסיים את ביצוע מלוא העבודות ועל כך אין מחלוקת. בסעיף 11 לכתב התביעה פורטו העבודות שלא בוצעו תוך כימות סכום של כל עבודה (סעיף 11 לכתב התביעה).

נטען גם שארקדי רכש חומרים לביצוע העבודות המוסכמות, מכיסו, והוא גם שילם לפועלים וקבלן עבודות הגבס. טענה שהוכחשה. הנתבע חלק על כך שהחומרים שולמו ע"י ארקדי וטען ששילם מקדמה לרכישת חומרים. כן נתבע שווי הציוד שלא פונה מהחנות בשווי של 750 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה).

סכום התביעה הוא הסך של 31,950 ₪ פחות 6,100 ₪ עבודות שלא בוצעו (סעיף 11 לכתב התביעה) וכן 750 ₪ שווי הציוד שנשאר בחנות הנתבע. הנתבע טען שארקדי ביצע לא יותר מ- 10% מכלל העבודות המוסכמות, ברמה חובבנית. הנתבע חלק על רשימת העבודות שלא בוצעו וגם טען שגם עבודות הגבס לא הושלמו, והדרישה של קבלן הגבס מופרזת.