תא"מ 2552-06-12 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' פליישר ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 23,184 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 15.06.2011 בין כלי רכב מ"ר 75-164-64 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 48-211-15 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.הצדדים חלוקים לעניין עצם קרות התאונה, כך שבעוד שהתובעת טוענת כי המשאית פגעה ברכב התובעת מאחור, הנתבעים טוענים כי המשאית נסעה מלפני רכב התובעת ולא מאחוריו.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

עדותו של נהג רכב התובעת השאירה רושם כי מדובר בעדות מהימנה. כל אשר אמר, אמר ביושר ובהגינות, כאשר היה בידו לטעון טענות המתיישבות עם תביעת התובעת ביתר שאת.

אופן קרות התאונה המדויק, לא ניתן לפענוח, ואף לא ניתן ללמוד עליו ממוקדי הנזק. כל אשר נותר כדי להכריע בתובענה הינה עדויות נהגי רכבי הצדדים, השכל הישר וההיגיון שבנסיבות התרחשות התאונה.