תא"מ 25486-09-14 -בראון נ' לב אור ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו לאופנוע.

1.התובע נהג באופנוע. בהיותו בצומת נחשונים, הוא נסע בימני מבין שני נתיבים הפונים לשמאל. בעת הפניה, טען, הרכב שנסע לשמאלו, שבו נהגה הנתבעת 1, חדר לנתיבו, פגע באופנועו, הפילו ארצה, והסב נזקים ישירים שהועמדו על 6,848 ₪ בתוספת שכ"ט שמאי והוצאות בקשר עם השחתת זמנו. בדיון הוסיף התובע כי למעשה עמד ברמזור, לפני חברו שעמד עם אופנועו שלו ולפני אוטובוס, והפגיעה אירעה בתחילת הנסיעה. להערכת התובע, היה הדבר כיוון שהנתבעת לא פנתה בחדות מספקת לשמאל. הערכה דומה באופיה באה מפי חברו של התובע, מר גלאובר, שציין כי חש שהנתבעת נסעה היישר לפנים במקום לפנות לשמאל.

2.הנתבעת מצדה גרסה כי בעת עומדה ברמזור כלל לא עמד הנתבע לצדה, אלא משאית (ולא אוטובוס), והיא מעריכה שלאחר שהפך הרמזור ירוק הגיע התובע בינות לאוטובוס לבינה, וההתנגשות אירעה בנתיבה שלה.

3.הצדדים (לרבות אביה של הנתבעת, שהתובע זימנו במעמד הדיון שכן הוא שערך את ההודעה לחברת הביטוח) נחקרו ארוכות וממושכות, והחקירות – וכמותם הסיכומים – גלשו למגוון הקשרים בעלי נפקות דלה לקביעת ראיות.

4.בסופם של דברים מצאתי כי דין התביעה להידחות. עיקר הטיעונים שהוצגו הם כלליים ומעורפלים יתר על המידה מכדי לקבוע ממצאים עובדתיים ברורים דיים, שיאפשרו את קבלת התביעה. כך לדוגמה, לא מצאתי ממש בניסיון התובע לחלץ מן השרטוט של אבי הנתבעת ראיה למקום המדויק שבו אירעה התאונה. גם הפעלת הפוליסה בידי אבי הנתבעת (בעל הרכב), באופן שמותיר אותו עם השתתפות עצמית שאותה לא תבע, אינה מהווה לדידי בנסיבות אינדיקציה רבת עוצמה לתפיסתו של ההתרחשות בתאונה, התרחשות שממילא לא היה עד לה. הערות, תמיהות, ופירכות של מה בכך שביקש ב"כ התובע לאתר בגרסת הנתבעת אף הן אין בהן כדי לסייע לו.

5.הקושי הגדול בתביעה הוא זה: אין כל אפשרות אמיתית לקבוע כי התאונה אירעה דווקא בנתיב התובע, ולא בנתיב הנתבעת. תמונה שהציגה הנתבעת מגלה כי אף שיש שני נתיבים בכניסה לצומת רחב הידיים, בפנייה לשמאל, ושני נתיבים הקולטים את תנועת כלי הרכב, הרי שאין כל סימון על הכביש שיוכל ללמד את הנהגים או את בית המשפט היכן בדיוק מסתיים הנתיב השמאלי ומתחיל הנתיב הימני. לא בכדי התקשה התובע בעדותו לקבוע היכן בדיוק אירעה התאונה. עוד פחות ממנו עלה בידי העד מטעמו מר גלאובר לקבוע האם רכב הנתבעת חדר ל"נתיב" של התובע, וכל שעלה בידו להציג – כפי שאישר למעשה גם ב"כ התובע – הוא אמירות במימד התחושתי. אציין עוד שהצומת (שהתובע מכירו היטב), אינו נחזה כזה שהפניה בשמאל בו היא כה הדוקה, עד שאם הנהג בנתיב השמאלי אינו פונה לשמאל בחדות, אחת דינו להתנגש ברכב שלימינו.

יוער כי תמיהות מסוימות עלו בגרסאות שני הצדדים: התובע, באשר למיקומו ומיקום חברו קודם לתחילת הנסיעה, כיצד אירעה התאונה בתחילת הנסיעה, ומדוע לא ציין מלכתחילה בהודעתו שעמד ברמזור, ולא נסע; והנתבעת, באשר לתיאור הכביש, והיעדרו המוחלט של התובע מן התמונה לדידה עד לרגע התאונה. כל אלה אין בהם כדי להכווין למסקנה ברורה לטובת מי מן הצדדים.

6.כל הדברים הללו מובילים למצב שבו אין בידי לקבוע כי עלה בידי התובע להרים את נטל הראיה, ולשכנע בצדקת גרסתו דווקא. נוכח האמור, הרי שהתביעה נדחית. בנסיבות, בפרט נוכח גרסאות בלתי סדורות דיין מצדה של הנתבעת, הרי שאיני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ה, 08 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.