תא"מ 25485-06-11 פדלון נ' שמחי

התביעה וטענות הצדדים

1.תביעה זו הוגשה בגין חוב שכר טרחה אשר התובע טוען כי הנתבעת חייבת לו בגין ייצוגה בהליך ערר על החלטת הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957.

2.לטענת התובע, ייצג את הנתבעת בהליך ערר כאמור וזאת לאחר שחתמה על ייפוי כוח והסכם שכר טרחה לפיו עליה לשלם לו 25% מסך התגמולים שתקבל לעבר ובנוסף סך של 850 ₪ + מע"מ עבור כל דיון או הכנת כתב ערר.

3.התובע טוען כי הנתבעת קיבלה סך של 146,000 ₪ לעבר ולפיכך נותרה חייבת לו 38,472 ₪, סכום הכולל גם תשלום עבור דיון והכנת כתב הערר. סכום זה כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה הינו 40,820 ₪.

4.הנתבעת טוענת להגנתה כי מעולם לא חתמה על ייפוי הכוח והסכם שכר הטרחה.

לטענתה, כלל לא יזמה הליך ערר על החלטת הרשות המוסמכת והדבר היה לאחר פניה של גב' בשם רחל גואטה מטעמו של התובע.

הנתבעת אינה מכחישה כי התובע ייצג אותה וטוענת בכתב ההגנה [ס'12 וסעיף 21] כי אינה מנסה לחמוק מתשלום אלא שלא הסכימה מעולם לגובה שכר הטרחה המפורט בהסכם שכר הטרחה שהוצג על ידי התובע.

5.טענת הגנה נוספת של התובעת היא כי אף אם תידחה טענתה הנ"ל, הרי שאין לחייבה בתשלום מעבר לסכום המרבי הקבוע בצו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה), התשכ"א – 1961.

הראיות שהובאו והעובדות שהוכחו

6.התובע העיד בעצמו והגיש כראיה מטעמו את הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח. התובע אף הגיש חוו"ד מומחה להשוואת כתבי יד, מר יצחק חגג, אשר השווה את חתימות הנתבעת על מסמכים שונים אל חתימותיה הנטענות על הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח וקבע כי לדעתו, קיימת סבירות גבוהה שהחתימות על הסכם שכר הטרחה ויפוי הכוח הן חתימותיה של הנתבעת.