תא"מ 25464-04-16 בוקטוס נ' נציגות הבית המשותף ואח'

הצדדים הסכימו, בהמלצת בית המשפט כי התביעה תדחה, אך נותרו חלוקים בשאלה האם יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים. הצדדים טענו בעל פה במעמד הדיון, ולאחר ששקלתי בדבר אני פוסק כדקלמן:

בקביעת הוצאות במקרה של הסדר, יש להביא בחשבון את העובדה כי התובע חסך מזמנו של בית המשפט ואף מזמנם של הנתבעים ובאי כוחם – כאשר הסכים שהתביעה תדחה. יש להביא בחשבון גם כי ההסכמה התקבלה בתחילת ההליך. בפועל, התקיים בתיק דיון אחד בלבד (ישיבה מקדמית) טרם שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וטרם שנשמעו עדים. אכן, ניכר כי התובע קיבל את המלצת בית המשפט מתוך רצון כן לחסוך בזמנו של בית המשפט ושל הנתבעים האחרים. ככלל יש להשקיף בחיוב רב על בעל דין המקבל את המלצת בית המשפט בשלבים המוקדמים והראשוניים של ההליך, ובכך חוסך מזמנם וטרחתם של כולם.

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי קבלת התובע את המלצת בית המשפט באה לא לפני שבית המשפט הבהיר והתובע הבין את הקושי בתביעה כפי שהוגשה, הן מבחינת ערבוב הסעדים בכל הנוגע לסמכות העניינית, והן מבחינת המסמכים שצורפו כדי להוכיח את הנזק הנטען, כמו גם הנזק הראייתי הלכאורי שנוצר לתובעים עקב מכירת הדירה לצד שלישי. אין להתעלם גם מכך כי התמונה המלאה, לכאורה, התקבלה רק לאחר הגשת כתבי ההגנה, אשר שם הושלמו פרטים שהחסיר התובע מכתב התביעה ובמיוחד העובדה כי היא נמכרה לאחר השיפוץ. לפי הנסח הסכם המכר הוא מיום 25.11.15 ואילו התביעה הוגשה בחודש אפריל 2016 כאשר עובדה זו ידועה לו בודאי, ובכך ייתכן ונבלע הנזק הנטען על ידו במחיר המכירה (שגם הוא לא ידוע אך לא נטען כי מדובר במכירת הפסד). עוד יש להוסיף כי אף שהתובע היה הבעלים הרשום של הדירה ביחד עם אשתו, הרי שזו לו היתה תובעת בתביעה, אף שלכאורה גם היא סבלה את הנזק הנתבע ויש לתמוה מדוע מצא התובע לעשות כן.

בשקלול כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים סך 1,000 ₪ בתוך 30 יום.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.