תא"מ 25431-07-16 אסייג נ' אברהם ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. עיקר המחלקות בשאלה אם הפגיעה של רכב הנתבעת 1 ("הנתבעת") ברכב התובע גרמה לו את הנזק שביסוד התביעה.

2.התאונה התרחשה במגרש חניה. רכב הנתבעת חנה במאונך, היינו בזווית של 90 מעלות ביחס לרכבים שנסעו במגרש, כשפניו לכיוון ההפוך מכביש הנסיעה. לטענת התובע, הרכב שלו עמד בניצב לרכב הנתבעת מעט לאחור. הוא הבחין שהנתבעת מנסה לצאת מהחניה בנסיעה אחורית, אך לא היה מסוגל לנסוע אחורה ולפנות לה את הדרך מכיוון שהיו רכבים מאחוריו. לטענתו, הנתבעת נסעה במעין קשת לאחור ושמאלה, וכשעשתה זאת הכנף הימני אחורי שלה "שפשפה" את הפינה השמאלית קדמית שלו, וכך נגרם הנזק.

3.הנתבעת מודה כי היה מגע קל בין הרכבים, אולם לטענתה המגע היה במקום שונה ולא נגרם לרכב התובע כל נזק. לטענת הנתבעת, רכב התובע חסם אותה כשניסתה לצאת לאחור, ועל אף שסימנה לו הוא לא פינה את הדרך. לדבריה, היא נגעה קלות ברכב התובע, לא בפינה הימנית קדמית שלו, ולא נגרם לרכב כל נזק. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אדם שהגיע למקום אמר שכלל אין נזק לרכב והתובע אפשר לה לעזוב, ורק כשחזרה למקום לאחר כחצי שעה טען התובע כי גרמה נזק לפגוש הקדמי שלו. לטענת הנתבעת, היו ברכב התובע שריטות ונזקים קודמים שאינם קשורים לתאונה, והתובע מנצל את ההזדמנות שנקרתה לו כדי להטיל עליה את האחריות להם.

4.לאחר שהאזנתי לעדויות ועיינתי בתמונות, לרבות בתמונות שהוגשו על ידי הנתבעת, באישור, לאחר הדיון, דעתי היא כי יש לקבל את התביעה. אין מחלוקת על כך שהאחריות לתאונה, ככל שהתרחשה, מוטלת על הנתבעת. התרשמתי כי כל אחד מהנהגים סיפר את האמת, מנקודת ראותו, לגבי נסיבות התרחשות התאונה. בסופו של יום, הפערים בין הצדדים בעניין נסיבות התרחשות התאונה אינם כה מהותיים. טענת הנתבעת הינה, כי היא לא פגעה בפינה הימנית קדמית של רכב התובע, וכי מכל מקום היא לא גרמה לנזק הנטען. יש לזכור, כי מדובר במשפט אזרחי, ודי בכך שאחד הצדדים ישכנע כי גרסתו סבירה יותר, ולו במעט, על מנת לאמץ את עמדתו. סבורני כי התובע עמד בנטל זה. ראשית אציין, כי אין מרחק גדול בין הנקודה ברכב התובע בה הנתבעת טענה בהודעתה לחברת הביטוח כי פגעה - בפגוש השמאלי ליד לוחית הרישוי – לבין הנקודה בה טוען התובע כי התרחשה הפגיעה, כך שההבדל בגרסאות בנקודה זו אינו מהותי בהכרח; שנית, עיון בתמונות מראה סימני פגיעה מסוימים בכנף הימנית אחורית של רכב התובעת, עובדה המחזקת את גרסת התובע. ער אני לטענת הנתבעת כי חלק מנזקים אלו (הנזקים באזור בדלת) נגרמו בתאונה קודמת, אולם מעבר לכך שלא הובאה בעניין זה ראיה יש לשים לב כי יש בכנף סימני נזק נוספים; שלישית, השמאי מטעם התובע העיד כי היה שבר בפגוש הקדמי, אשר יכול היה להיגרם כתוצאה מפגיעה כפי שתוארה על ידי התובע. השמאי אף העיד, כי מכיוון שמדובר ברכב ישן יחסית, גם פגיעה שאינה חזקה יכולה לגרום לנזק שזוהה על ידו. אין מחלוקת על כך שהיו שריטות ופגמים ברכב התובע עוד לפני התאונה. יחד עם זאת, לא הוצגה כל אינדיקציה לכך שהיה שבר בפגוש לפני התאונה בה עסקינן, ועל פני הדברים אין זה סביר להניח כי התובע הסתובב עם פגוש שבור והמתין להזדמנות בה יהיה מעורב באירוע תאונתי כדי שיוכל "להפיל" את האחריות לכך על הנהג שיפגע בו. הוא הדין לעניין השבר בפנס.

הצטברותן של כל הנסיבות האמורות מובילה, לדעתי, לקביעה כי התובע הוכיח ברף הראייתי הנדרש כי הנזק הנטען בתביעה נגרם כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת.

5.לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 8,641 ש"ח בגין הנזק, בתוספת סך של 1,040 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי, סך של 375 ש"ח בגין אגרת משפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 1,700 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ז, 16 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה