תא"מ 25426-06-16 חדד נ' מזרחי

1.ראשיתו של הליך זה בשטר שנמשך מחשבונה של הנתבעת והוגש לביצוע על ידי התובע על סך של 10,000 ₪ נושא תאריך 20/02/1999. 

2.דיון בהתנגדות התקיים לפניי ביום 12/12/16, במסגרתו נחקרה הנתבעת.

3.ביום 18/12/16 ניתנה החלטתי בהתנגדות, בה נקבע כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 4,000 ₪.

4.סכום זה הופקד וניתנה לנתבעת רשות להתגונן, תוך שהתובענה הועברה להליך של סדר דין מהיר ונקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

ודוֹק – משהועברה התובענה להליך של סדר דין מהיר, אזי חלות על ההליך הוראות פרק ט"ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 על פיהן, ככלל, תצהירי עדות ראשית מוגשים במקביל, בתוך 45 ימים מעת שהוגש כתב ההגנה האחרון.

עם זאת, בית המשפט רשאי לקבוע מתכונת אחרת של הגשת תצהירים, כפי שהוריתי במקרה זה, היינו – הגשת תצהירים באופן מדורג, באופן שראשית יוגשו תצהירי התובע ולאחר מכן יוגשו תצהירי הנתבעת.

5.כעת מונחת לפניי בקשת התובע להיפוך נטל הראיה, המבקש כי אורה שתצהירי הנתבעת יוגשו תחילה, וזאת מאחר שעסקינן בתביעה שטרית בה נטל הראייה מוטל לפתחו של מי שטוען שאינו חייב לשלם על פי השטר נשוא ההליך.

לטענת התובע, יש לאבחן תיק זה מתיקים אחרים בנסיבות בהן ההתנגדות ובקשה להארכת מועד בצדה הוגשו בחלוף 17 שנים מעת שנפתח תיק ההוצאה לפועל, ובנסיבות בהן הנתבעת טענה כי ההתנגדות הוגשה רק לאחרונה בשל עובדות ופרטים שנתגלו לה בעת הזו, לראשונה.

לשיטתו של התובע, הגנת הנתבעת אינה אלא הגנת הודאה והדחה ושעה שפרטי הגנתה מצויים אך ורק בידיעתה, אין התובע יכול בשלב זה לגבש תצהירים מטעמו.