תא"מ 25061-02-15 ביטון נ' בן אמר

בפני בקשה לביטול פסק הדין מיום 9.12.15 לפיו נמחקה התביעה בשל אי התייצבות התובע.

בבקשה טען ב"כ התובע כי לאחר שמועד הדיון שונה בשיחה טלפונית עם מזכירות בית המשפט הוא טעה ולא שינה ביומנו את שעת הדיון במועד הנדחה אלא רק את התאריך. משכך, הוא לא התייצב במועד שנקבע והגיע לבית המשפט זמן קצר לאחר שהתובע עזב את המקום. הבקשה נתמכה בתצהיר התובע אשר ציין כי נכח בבית המשפט אך לא באולם בו התקיים הדיון והוא אף ראה את הנתבעת עוזבת את בית המשפט זמן קצר לפני שהגיע למקום עורך דינו.

המשיבה התנגדה למבוקש וטענה כי היה על התובע לתמוך את טענותיו בתצהיר מטעם עורך הדין. כן נטען כי על התובע היה לפנות לנתבעת שעה שראה אותה עוזבת את בית המשפט ולעדכנה כי עורך הדין בדרכו לבית המשפט.

דין הבקשה להתקבל.

גם לפי טענת ב"כ הנתבעת בדיון הוא שוחח עם ב"כ התובע ערב הדיון במטרה לקדם פשרה בתיק שתייתר את הדיון ומכאן כי יש בסיס של ממש לטענה כי מדובר היה בטעות ולא בזלזול בבית המשפט ובצד שכנגד.

אכן, בצדק נטען כי ככל שהתובע הבחין בנתבעת ובבא-כוחה עוזבים את בית המשפט היה מתבקש כי יפנה אליהם ויבקש מהם להמתין עד להגעת עורך דינו. ואולם, בכך כשלעצמו אין כדי להביא לדחיית הבקשה באופן שלתובע לא יהיה את יומו בבית המשפט להוכיח את תביעתו, בשים לב לחשיבות הנודעת לזכות הגישה לערכאות (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431). גם יש לזכור כי מדובר בתביעה שטרית שניתנה בה רשות להגן בהסכמת התובע. עם זאת הנתבעת אינה זו שצריכה לשאת בהוצאות טעותו של התובע ועל כן לצד ביטול פסק הדין יש לחייב את התובע בהוצאות.

אני מורה אפוא על ביטול פסק הדין מיום 9.12.15. כפועל יוצא מכך לא יבוטל תיק ההוצל"פ ולא יבוטלו ההליכים שננקטו בו, והעירבון שהופקד בתיק יוותר לעת הזו בקופת בית המשפט.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪, וכן בשכר כל אחד מהעדים שהתייצב לדיון בסך של 500 ₪ לכל אחד מהם.