תא"מ 25025-04-14 חג-בי חברה לבניה בע"מ נ' עמאש

בפני בקשת התובעת, "מחיקת פסק דין מחוסר מעש".

נימוקי הבקשה, בתמצית, כלשונם:

"ככל הנראה לא התקבלה ההתראה מחודש ספטמבר..."

ב-05/11/2014, בוצעה מסירה של כתב התביעה לידי בנו של הנתבע.

ביום 13/04/2014 הוגש כתב תביעה.

כעולה מעיון בתיק, ניתנה ביום 24/09/2014 "התראה על מחיקה מחוסר מעש", ע"י מר נחום קלר, מזכיר ראשי. זו נשלחה בדואר אלקטרוני אל ב"כ התובע בו ביום, בשעה 11:11.

בהתראה, ניתנה למבקש ארכה בת 30 יום לפעול להסדרת המחדל הנזכר בה, או ליתן טעם להנחת דעתו של ביהמ"ש מדוע לא תמחק התובענה.

משחלפו 30 הימים ואף מעלה מכך, ניתנה ביום 9/11/2014 הודעה על מחיקה מחוסר מעש חתומה ע"י מר נחום קלר, מזכיר ראשי. זו נמסרה באופן דומה לקודמתה, למחרת היום, בשעה 15:32.

בהתאם להוראות תקנה 156 בתקסד"א, אין צורך בהליך פורמאלי לשם מחיקת התובענה. משלא ניתן כל טעם במהלך 30 הימים שלמן יום המצאתה של ההתראה, רואים התובענה כתובענה שנמחקה.

עפ"י הדין, על ביהמ"ש "...לעורר תחילה את "הישנים מתרדמתם"...כאשר ביהמ"ש פועל ביוזמתו לפי התקנה הנ"ל בשעת "התרדמה", ולא בשעת היקיצה", אין למחוק את התובענה מכוח חוסר המעש שבעבר". ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור בע"מ (מהדורה שביעית) בעמ' 246.

הנה כי כן: "שעת היקיצה", כעולה מן הבקשה, הייתה לאחר חלוף תקופת ההתראה וממילא לאחר מחיקת התובענה.

אין הבקשה נסמכת בתצהיר, לאימות עובדותיה. לא לי להתעמת עם מגישה בשאלה, האם דואר אלקטרוני שנשלח אליו הגיע ליעדו אם לאו, שעה שרישומי תיק זה מעידים על משלוח דואר אלקטרוני. אלמלא היה מגיע ליעדו, היה בנמצא חיווי לאי ההגעה אל תיבת הדואר של הנמען.