תא"מ 24934-05-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

 1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 27.10.2015, בין כלי רכב, מ"ר 78-929-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 53-206-57 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ובאשר להיקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעה עדותן של נהגות הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על יסוד החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעת, שהייתה קוהרנטית, סדורה, משכנעת, והתיישבה עם מוקדי הנזק ועם אופי הנזק ברכב הנתבעת, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה מהוססת, ולא הייתה מהימנה עליי.

אופי הנזק ברכב הנתבעת הוא שריטות לאורך הדלת השמאלית הקדמית ומעיכות בדלת. אופי נזק זה מלמד כי תחילה רכב התובעת פגע באמצעות הפינה הימינית הקדמית שלו בדלת רכב הנתבעת ומאחר ורכב הנתבעת היה בתנועה בעת המגע עם רכב התובעת, הוא נשרט לאורך הדלת השמאלית הקדמית.

יתירה מזאת, בעדותה אישרה נהגת רכב התובעת כי הסיטה את רכבה ימינה, תוך ניסיון לגמד את מידת הסטייה על ידי ביטויים שונים כגון "סטיתי מעט", "הטיתי את האוטו קצת ימינה", בעוד שבטופס ההודעה על התאונה אין זכר לסטייה זו שלה. דבר הקושר את הסטייה ימינה של רכב התובעת ישירות לתאונה.

כמו כן, לא ברור מדוע נהגת רכב התובעת עצרה את רכבה אם הנתיב הימיני המוביל לכניסה למרכז הרפואי תל-השומר הסמוכה לבסיס תל-השומר. מה גם, שבתשובה לשאלה זו אומרת נהגת רכב התובעת כי היא עצרה מאחר שרצתה לוודא כי אין רכב מגיע מאחוריה. אם כך, לא ברור הכיצד ייתכן שאם עצרה את רכבה כדי לבדוק שאין רכב אחר מגיח מאחוריה, בכל זאת התרחש המפגש בין הרכבים. סבורני, כי נהגת רכב התובעת החסירה פרטים על מנת להרחיק עצמה מהאחריות לקרות התאונה.