תא"מ 24859-08-13 רובנשטיין נ' ערתג השקעות בע"מ/אלישע בע"מ

לפני תובענה כספית.

1.התובעת הינה פנסיונרית כבת 80 והנתבעת היא הבעלים של 'מגדלי אלישע – מרכז מגורים לאוכלוסיה מבוגרת'.

בין התובעת לנתבעת נחתם ביום 17.6.07 הסכם לפיו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת דירת מגורים במגדליה אשר בחיפה, וכן שירותים נוספים, ומנגד התחייבה התובעת בתשלומים שונים לנתבעת עקב כך (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן – "ההסכם").

אין חולק בין הצדדים, כי ביום 23.7.07 העבירה התובעת לנתבעת את הסך של 502,168 ש"ח, שהם 118,800 דולר ארה"ב, כאמור בסע' 3.1 להסכם (וראו: נספח ב' לכתב ההגנה).

2.לטענת התובעת, נאלצה לעזוב את דירתה אצל הנתבעת מפאת יחס מחפיר של אחת מעובדות המקום.

הנתבעת מכחישה כי התובעת זכתה ליחס כאמור, ובכל מקרה מפנה להוראות סע' 10 להסכם, לפיו לתובעת הזכות לסיים את ההסכם בהודעה מוקדמת.

אומר, כי מההתכתבות שהתקיימה בין ב"כ התובעת לנציג הנתבעת בתקופה הרלוונטית, לא התרשמתי כי התובעת זכתה ליחס לא ראוי;

במיוחד לא מקובלת עליי אמירת התובעת בסע' 23 לכתב התביעה, כי הנתבעת קיבלה את בקשתה של התובעת לסיום ההסכם "בחפץ לב", באשר עיון בנספח ב10, מכתבו של נציג הנתבעת מיום 3.3.09 מלמד בפירוש, כי לא כך נרשם –

"1. הריני לאשר את קבלת מכתבך לביטול ההסכם שבנדון...

2. אין לי אלא להצטער על קבלת המכתב ועל החלטתכם לסיים את ההתקשרות ולעזוב את 'מגדלי אלישע'..."

(ההדגשה שלי – ר.ב.).