תא"מ 24847-10-15 שימונוב יגאל בע"מ ח.פ 51495301 ואח' נ' דסוקי ואח'

1.התובעות עותרות לחייב את הנתבעים בנזק רכוש שנגרם לרכב התובעת 1 בתאונה מיום 15.05.2015.

2.לטענת הנהג מטעם התובעות, מר שימונוב, ביום התאונה עמד בתחנת דלק צמוד לעמדת התדלוק שמשמאל לרכב, כשלפניו עמד רכב נהוג על ידי נתבע 2.

מר שימונוב רצה תחילה לתדלק ברם על פי עדותו משנכנס למשרד התחנה ושאל אם במסגרת התדלוק ניתן לקבל שטיפה בחינם, נענה שבאותו יום אין מבצע ועל כן, החליט שלא לתדלק וחזר לרכבו על מנת לצאת מהתחנה.

הואיל ולא יכול היה לצאת בשל הרכב שלפניו, אמר לנתבע 2 לפני שנכנס לרכב כי חבל שהוא חנה רחוק מעמדת התדלוק שאחרת יכול היה מר שימונוב לצאת ימינה מהתחנה ולא להמתין.

יובהר כי מצד ימין עמדה מכונית כך שבאופן שבו עמדו הרכבים באותו זמן, לא יכול היה מר שימונוב לצאת מהתחנה אלא אם הנתבע 2 היה נצמד לשמאל באופן שיאפשר למר שימונוב לעבור בין שני הרכבים.

על פי עדותו, הוא הפעיל את השלט, נכנס לרכב, הפעיל את הקודנית, הכניס את המפתח והמתין, או אז הבחין שנתבע 2 נסע קדימה מספר מטרים ועל כן הבין שנתבע 2 פינה לו את הדרך ובהתאם, החל לסובב את ההגה ימינה על מנת לצאת מהתחנה, ברם באופן מפתיע רכב נתבע 2 החל לנסוע אחורנית מבלי להסתכל ופגע ברכבו.

3.גרסת הנתבעים, כפי שמופיעה בכתב ההגנה ובטופס הודעה על תאונה שצורף לכתב ההגנה, היא שבעת שרכב הנתבע 2 נסע אחורנית בזהירות על מנת לפנות את המעבר לרכב התובעת, החל רכב התובעת בנסיעה קדימה ופגע ברכב הנתבע.

בעדותו בבית המשפט הציג גרסה עובדתית שונה, לפיה הוא בכלל עמד במקום ומר שימונוב החל לנסוע ולא המתין בסבלנות וכך פגע בו.

4.הצדדים לא חלוקים בגובה הנזק וביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

5.לאחר ששמעתי את שני הנהגים ועיינתי בתמונות, כמו גם בטופס ההודעה על התאונה, אני מבכרת את גרסת מר שימונוב שנשמעת אמינה ומסתברת יותר.

אוסיף, כי הנתבע הציג שתי גרסאות שלא עולות בקנה אחד זו עם זו. לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע בגרסה הראשונית שבכתב ההגנה ובטופס ההודעה על התאונה נכתב שהנתבע נסע אחורנית, ולפתע בעדותו טען שבכלל עמד.

מכל מקום, גרסת מר שימונוב לפיה רצה להתחיל לסטות ימינה ולצאת מהתחנה בשל העובדה שראה את הנתבע 2 נוסע קדימה היא מסתברת יותר מפני שאם לא היו אלה פני הדברים, הרי שהוא לא יכול היה לעבור ולא הייתה לו סיבה להתחיל בנסיעה ובוודאי שלא אם נתבע 2 היה נוסע אחורנית באופן שמר שימונוב יכול היה לראות אותו.

לפיכך, אני קובעת שהאשם בתאונה הוא נתבע מספר 2 ולא מצאתי כי היה אשם תורם כלשהו בנהיגתו של מר שימונוב.