תא"מ 24818-08-15 אדמוני ואח' נ' אסרף ואח'

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 16.2.16.

פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשים לא הגישו כתב הגנה אל מול התביעה שהוגשה ביום 17.8.15.

המבקשת טוענת כי לא קיבלה, להבנתה, הזמנה למשפט וכי לו היתה מקבלת "זימון ברור" למשפט היתה מגיעה. לטענתה, היתה טרודה בעת האחרונה בשל מצבו הבריאותי של בעלה המצוי בטיפולים בחו"ל.

בתגובה, טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, וכי עוד ביום 4.11.15 עתרו המבקשים לקבל סיוע משפטי לצורך הגשת כתב הגנה בתיק.

בתשובה, טענו המבקשים כי אינם בקיאים בחוק וכי לא הבינו כי עליהם להגיש כתב הגנה – אלא סברו כי עליהם להמתין לדיון. בנוסף, התייחסו המבקשים לסיכויי הגנתם וציינו כי המשיבים הם האחראים לנזקים הנתבעים.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא לידי המבקשים וכי כתב ההגנה לא הוגש רק מפאת חוסר הבנתם, לטענתם, כי כך עליהם לנהוג. משכך, המבקשים אינם זכאים לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקשים חדלו במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. התרשמתי כי למבקשים טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

יצוין כי הבקשה הוגשה, לכאורה, רק בשם המבקשת (וכך גם סברו המשיבים כאשר הגיבו לבקשת "המבקשת 1"), אולם מתוכנה עולה כי הוגשה על ידי המבקשת בשם שני המבקשים ובתשובה לתגובה הדבר כבר נאמר במפורש, והתשובה אף נתמכה בתצהירם של שני המבקשים גם יחד. מצאתי, לפיכך, לדון בבקשה ככזו שהוגשה בשם שני המבקשים.