תא"מ 24691-02-14 דדון נ' פלאפון תקשורת בע"מ

לפניי בקשה לחייב את המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת מכוח סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

בהחלטתי מיום 7.10.2014 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה עד יום 20.10.2014, אולם המשיב לא הגיש תשובה במועד, ועל כן תינתן החלטה זו על יסוד הבקשה.

דין הבקשה להתקבל. אכן, הפסיקה קבעה, כי השימוש בתקנה 519 לתקנות סד"א ייעשה בזהירות, וזאת מאחר ש"אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח' (30.5.2004) (להלן: "עניין באסל"). אולם כפי שציין כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס בעניין באסל:

"שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות." (עניין באסל, סעיף 5 לפסק הדין)

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה בעניין זה, יש לבחון בענייננו שני יסודות. האחד – האם מדובר בתביעה הנחזית, בשלב מקדמי זה, להיות תביעת סרק, והאחר – האם הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענה שהנתבע עלול למצוא עצמו ללא יכולת להיפרע את הוצאותיו מאת התובע, אם תידחה התביעה בסופו של יום.

לאחר עיון בכתב התביעה, ואף ללא צורך לבחון את טענות ההגנה, אני סבור כי שני התנאים מתמלאים.

אשר ליכולתה של הנתבעת להיפרע את הוצאותיה ככל שתידחה התביעה – המשיב עצמו ציין בסעיפים 9-10 לכתב התביעה בסדר דין מהיר (המגובה בתצהיר – כמצוות תקנות סד"א):

"ברצוני לציין כי אני חסר אמצעים ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה וללא כל אמצעי קיום אחרים וכי הכסף שעוקל הוא חיסכון שניסיתי תוך צמצום רב לשמור עבורי מאותם כספים.

אני כבן 50 וסובל מבעיות רפואיות וחסר מקום מגורים משלי ולכן נאלץ לגור עם הוריי."

בכך מכניס המשיב עצמו לגדרי התנאי המחייב ביסוס ראייתי לעניין הקושי בגבייה, במידת הצורך.

אשר לסיכויי ההליך – אלה נראים, בשלב זה, ועל יסוד כתב התביעה בלבד, נמוכים ביותר. המדובר בתביעה להשבת כספים שגבתה המבקשת בהליכי הוצאה לפועל, מכוחו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה, ושנעשה חלוט בשנת 2003 לכל המאוחר. טענות התובע בכתב התביעה נוגעות כולן לשאלת חבותו בגדרי ההליך הקודם – שאלות שפסק הדין בהליך הקודם, גם אם ניתן בהעדר הגנה, מקים בהם השתק פלוגתא מחמת מעשה בית-דין (וראו לעניין זה רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה ויינשטיין (8.3.2009).

מאחר שטענתו היחידה של המשיב בתביעתו דעכשיו נוגעת לכך שלא היה חייב את הסכומים שבהם חויב בפסק הדין החלוט, הרי שלנוכח מעמדו של פסק דין חלוט כמכריע בפלוגתאות שבין הצדדים הישירים לו, סיכויי התביעה הם קלושים ביותר, עד כדי כך, שאני סבור כי אילו הוגשה בקשה לסילוק על הסף של התביעה, הליך זה הוא מסוג המקרים הנדירים, שראוי היה לשקול את הבקשה בקפידה.