הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' היזמי ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, לתשלום עבור נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, שאירעה בכביש 42 מכיוון יבנה לנס -ציונה, בין מונית התובעת לרכב שהיה נהוג בידי עד הנתבעים ומבוטח אצל הנתבעת 2.

מטעם התובעת העיד הנהג. לפי עדותו, היה זה יום גשום וסוער, והוא נסע, בנתיב הימני, במהירות 70-80 קמ"ש. לפתע, רכב שעקף אותו משמאל, נתן לו מכה קטנה, וכתוצאה מכך החליקה המונית מימין לשמאל מספר פעמים, כך שהתנגשה בקיר הבטיחות משמאל, תוך חציית הנתיב השמאלי, ולאחר מכן החליקה ימינה. הנהג שלל את האפשרות שנסע מאחורי רכב הנתבעים והתנגש בו מאחור, ועמד על טענתו כי נסע לפני הרכב השני, ולא ראה בכלל מהיכן הופיע, עד שחש מכה. יחד עם זאת, אישר כי מסר בהודעת הנהג לחב' הביטוח, שהרכב השני, הגיע מימין, לאחר שראה אותו מאחוריו, ולכן שיער שיצא לעקיפה. כמו כן, הנהג שלל את האפשרות שהחליק והתנגש ברכב השני.

הנהג ברכב הנתבעים העיד כי נסע בנתיב השמאלי כשלפתע חש מכה בצד ימין מאחור, והרכב סטה שמאלה, ועלה על אי התנועה המפריד בין הכביש לבין הנתיבים הנגדיים. בשלב זה, הסיט את ההגה ימינה, ואז פגע במונית פעם נוספת, והמונית עפה לגדר הימנית. כשעומת העד עם העובדה שמכה בצד הימני היתה אמורה לגרום לרכבו לסטות ימינה, עמד על גרסתו, והפנה לתמונה שצילם מיד לאחר התאונה ובה נראית המונית עומדת לאחר התאונה, באלכסון, קרוב לגדר הבטיחות מצד ימין לכביש. הנהג שלל את האפשרות שסטה מנתיבו, וטען כי נהג המונית הוא שסטה, ופגע בו, לא בצד הימני, אלא ממש מאחור, בצד הימני של הטמבון.

לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסת נהג התובעת, המתיישבת יותר עם תמונות מוקדי הנזק.

בתמונות המונית ת/1, נראה בבירור כי מעבר לפגיעה המשמעותית בחזית הרכב, נגרמה מכת מעיכה בחלק האחורי של הצד השמאלי. מכה זו, תואמת היטב, את השריטות הנראות ב-נ/3, על רכב הנתבעים, בצד ימין, בקרבת קשת הגלגל האחורי. המסקנה העולה מהעמדת התמונות זו מול זו, היא כי רכב הנתבעים הוא שפגע ברכב התובעת, ולא להיפך, שכן אחרת, לא היתה נוצרת מכת מעיכה, כאמור. קיומן של שריטות על רכב הנתבעים תומך במסקנה שהוא פגע ברכב התובעת, וההתחככות גרמה לשריטות.

מעבר לכך, תיאור התרחשות ההחלקה של המונית, על פי גרסת נהג הנתבעים, אינו מתיישב עם ההיגיון ועם תמונות הנזק. ראשית, אם היה נהג המונית פוגע בו מימין- מאחור, לא היה רכבו סוטה שמאלה כטענתו, אלא ימינה. שנית, אילו פגעה המונית בגדר הבטיחות מימין כטענתו, לא היה נגרם מוקד עיקרי של נזק למונית, דווקא בצד השמאלי של חזית הרכב. שלישית, אילו פגע בו נהג המונית מאחור, כפי שהעיד, לא היו נגרמות לו שריטות בכנף הימנית, ולאורך דופן ימין.

לנוכח כל האמור, אני מעדיפה את גרסת נהג התובעת, ומשכך, אני קובעת כי התאונה החלה בכך שרכב הנתבעים סטה ימינה מנתיבו ופגע ברכב התובעת, וגרם לו לאבד שליטה בשל תנאי מזג האוויר הקשים, כך שפגע בקיר הבטיחות משמאל. בהמשך לכך, זגזג רכב התובעת ימינה ושמאלה, תוך פגיעה שנייה ברכב הנתבעים, עד שנעצר באלכסון, כשחזיתו קרובה לגדר הבטיחות מצד ימין.

אשר על כן, האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים.

לצד האמור, אני סבורה כי עצמת ההחלקה של המונית כתוצאה מן המכה הראשונה, לרבות פגיעה נוספת ברכב הנתבעים, למרות שהמכה הראשונה היתה "נגיעה קטנה" על פי עדות נהג התובעת (עמ' 6 ש' 7), יש בה כדי לתמוך במסקנה שנהג התובעת לא נסע במהירות התואמת את תנאי הדרך, בהתחשב במזג האוויר הסוער. אילו נהג לאט יותר, ייתכן שהיה בכך כדי להקטין את מהירות ההחלקה, את עוצמת המכה הנוספת לרכב הנתבעים, ואת עוצמת ההתנגשות עם חלקה הקדמי של המונית, בקיר הבטיחות.