תא"מ 24627-06-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' קצין ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 2,197 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.04.2013 בין כלי רכב, מ"ר 13-632-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 59-590-27 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה והן בשאלת האחריות אם בכלל.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו העדים מטעם הצדדים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים אשר עדותו הותירה בי רושם מהימן על פני עדותם של עדי התובעת, שהייתה מהוססת ובלתי קוהרנטית.

העד מטעם התובעת, אשר לטענתו ראה את התאונה במו עיניו, העיד כי מי שנהג ברכב הנתבעים הייתה רעייתו של הנתבע, בעוד שנהג רכב התובעת, אשר לא היה עד לתאונה, העיד כי הוא כלל לא ידע כי רעייתו של הנתבע נהגה ברכב אלא הבין זאת "רק מחוץ לאולם בית המשפט", בישיבה מיום 14.01.15.

האמנתי לעד הנתבעים כי הוא זה שנהג ברכב ולא ייתכן כי רעייתו נהגה ברכב באשר אין לה רישיון נהיגה ישראלי.