תא"מ 24582-04-15 קעדאן נ' שועה

לפניי בקשה לביטול פסה"ד שניתן כאן בהעדר התייצבות מטעם המבקש ביום 26/10/16. 

המבקש - הנתבע טוען כי לא התייצב לדיון בשל העבודה שבשל מחלה בה שרה במועדים הרלוונטיים לא ידע אודות הדיון כאן, ולא יכול היה להתייצב או לבקש דחיית המועד.

להוכחת טענתו צירף המבקש אישור רפואי ממנו עולה כי מצוי היה בחופשת מחלה כבר מיום 25/10/16, וכי מצבו הרפואי התדרדר עד לקבלת האישור האמור בשל אי נטילת תרופות על ידו. כמו כן מעיד האישור הרפואי על כך שזה מתמצה במקום, בזמן ובסיטואציה במועד הבדיקה (יום לפני הדיון כאן). לבקשה לא צורף תצהיר לךאימות העובדות הנטענות בבקשה והמבקש אף לא ביקש להבהיר מדוע הוא סבור כי סיכוייו בהליך העיקרי כאן טובים.

המשיב – התובע ביקש לדחות את הבקשה משני טעמים עיקריים – האחד, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר לתמיכה ודינה דחיה על הסף מטעם זה, ובשל חריגה מהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, והשני, כי מועד הדיון נקבע בהסכמה ועל כן חזקה על המבקש שידע אודות מועד הדיון כאן ויכול היה לכל הפחות לבקש את דחייתו, אם מצבו הרפואי לא איפשר התייצבותו במועד.

דיון -

ראש וראשונה יש לזכור כי מועד הדיון כאן נקבע לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להגיש רשימת מועדים מתואמים, והמועד שנבחר נבחר מתוך הרשימה המתואמת כאמור. כך, אני קובעת כי המבקש ידע אודות מועד הדיון כאן. בהתאמה ייקבע כבר כאן כי אין ביהמ"ש מחויב לבטל את פסק דינו במקרה דנן, שכן אין לומר כי זה ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולמבקש ניתנה אף ניתנה הזדמנות ראויה להביא הגנתו לפני ביהמ"ש, ולהימנע מפסיקה זו כנגדו, אך בחר שלא לעשות כן.

ראוי להבהיר בהקשר זה כי משקבע הרופא שבחן את המבקש כי זה מתמצה במקום ובזמן יום לפני הדיון איני רואה לנכון לשמוע את טענת המבקש כי לא ידע אודות הדיון ביום שלמחרת הבדיקה, ולכל היותר נשתכח הדבר מליבו ותו לא.

הנה כי כן נופל הדיון בגדר שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע ביהמ"ש כי ראוי ונכון לעשות כן.

אי מתי ימצא אם כן ביהמ"ש כי כך ראוי לעשות? והכיצד יקבע ביהמ"ש האמנם זהו המקרה לביטול פסה"ד שנתן בדין? בעניין זה מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות –

האחת – מהי סיבת המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה, הנעוץ הטעם בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו?;

והשניה – מה טעם יש בביטול האמור, קרי האם בפי המבקש טענת הגנה ראויה, שאם יפתח ביהמ"ש שעריו בפניו – תצדיק ביטולו של פסה"ד ושמיעת התיק על כל ראיותיו מחדש, או שמא צפוי ביהמ"ש לחזור וליתן את פסק דינו כפי שניתן קודם לכן על אף הביטול האמור?.

ראוי להזכיר בעניין זה כי בתי המשפט נוטים ליתן עדיפות למשקלה של השאלה השניה, על פני זה שינתן לראשונה, וזאת בשים לב לכך שבתי המשפט יעדיפו – כמעט לעולם – הכרעה עניינית – מהותית, על פני הכרעה המתבססת על כללי הפרוצדורה גרידא.