תא"מ 24561-12-14 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פוסלושני ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום בצומת מרכזי בחולון. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 5,058 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהג התובעת טוענת, כי לאחר המתנה להתחלפות מופע האור ברמזור שלפניו, מאדום לירוק, נכנס לצומת, מהנתיב האמצעי מתוך שלושה בכיוונו, כשנתיב שלימינו ומעט לפניו נוסע רכב נוסף מתוצרת רנו (להלן – "הרנו"). הוא (כשהרנו לצדו ומעט לפניו) חצה לכל הפחות 3 נתיבים של הכביש המוביל משמאלו לימינו, עבר את רוחב אי התנועה המפריד בין התנועה המגיעה משמאלו לבין התנועה המגיעה מימינו, חצה גם לכל הפחות 2 נתיבים של הכביש המוביל מימינו לשמאלו, ואז הבחין שהרנו פוגע ברכב שהתפרץ לצומת באור אדום, מצד ימין, ואשר מעוצמת תנופתו המשיך והתחכך בחזית רכב התובעת.

4.נהגת הרנו טוענת, כי לאחר המתנה להתחלפות מופע האור ברמזור שלפניה, מאדום לירוק, נכנסה לצומת, מהנתיב הימני מתוך שלושה בכיוונה, חצתה לכל הפחות 3 נתיבים של הכביש המוביל משמאלה לימינה, עברה את רוחב אי התנועה המפריד בין התנועה המגיעה משמאלה לבין התנועה המגיעה לימינה, חצתה גם לכל הפחות 2 נתיבים של הכביש המוביל מימינה לשמאלה, ואז מצאה מולה את רכב הנתבעים, שהתפרץ לצומת באור אדום, ובמהירות גבוהה. היא פגעה בו, והוא המשיך בתנופתו והגיע עד לרכב התובעת, שהיה בנתיב שלשמאלה.

5.הנתבע 1 טוען, כי נסע כדרכו, תוך שמירה על קשר עין עם הרמזור הירוק שלפניו, ויחד עם התנועה שלצדו נכנס לצומת באור ירוק, אלא שאז פגע בו בעצמה הרנו, שהגיע מצד שמאל, ואחריו פגע בו גם רכב התובעת.

6. ברכב התובעת נסעה אשת נהג התובעת, וברנו נסעו 2 תלמידות של נהגת הרנו. 3 נשים אלה לא התייצבו להעיד.

7.בין מבטחת הרנו ונהגת הרנו לבין הנתבעים כאן התנהל הליך מקביל, בבית משפט השלום בהרצליה, שם התבררו תביעה ותביעה שכנגד, והעידו נהגת הרנו, הנתבע 1, ואחת התלמידות של נהגת הרנו. ההליך שם הסתיים בפסק-דין לפשרה, לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, ולפיו – בלא הנמקה – התקבלה במלואה תביעת הרנו ונדחתה במלואה תביעת הנתבעים כאן. ברם, נוכח אופייה של ההכרעה שם, אין מדובר במעשה בית דין לצורך ההליך שבפנינו.

8.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, כמפורט, ועיינתי בשאר חומר הראיות, הרי שחרף העדרן של 3 עדות מהותיות, אני מעדיף את הגרסה שנשמעה מפי נהג התובעת ונהגת הרנו על פני גרסת הנתבע 1, זאת בעיקר נוכח עדותם המתיישבת זו עם זו, והמסתברת יותר, בשים לב למרחק הרב שהיה עליהם לעבור מתחילת הצומת ועד לנקודת הפגיעה, בהשוואה למרחק הקצר ביותר שהיה לנתבע 1 לעבור מתחילת הצומת מכיוונו ועד לנקודת הפגיעה. אין זה מתקבל על הדעת, שתאונה כזו היתה מתרחשת, בלא שיעורבו מכוניות נוספות מכיוון נסיעת הנתבע 1, וממילא מסתבר פחות, כי שני נהגים טעו לסבור שהאור התחלף לירוק, מאשר שנהג אחד טעה לסבור שהאור בכיוונו עדיין לא התחלף לאדום. סבורני, שמידת העדיפות של גרסאות שני הנהגים גוברת על החסרון של 3 העדות, שלא היו בבחינת שותפות פעילות בנהיגה.

9.אין עלי להכריע בשאלת אחריותה התורמת של נהגת הרנו לתאונה, שכן עניינה כבר הוכרע, אולם באשר לנהג התובעת, בשים לב לכך שהרנו חצץ בינו לבין רכב הנתבעים, וחסם, לפחות באופן חלקי, את שדה הראיה שלו (שכן היה לימינו ומעט לפניו), הרי שלא מצאתי כי בנסיבות כפי שתוארו יש מקום לייחס לו אחריות תורמת כלשהי להתרחשות התאונה.