תא"מ 24522-12-14

בדיון שהתקיים בפני ביום 30.6.15 ביקש התובע ארכה קצרה לגיבוש עמדתו באשר להמשך ההליכים בתיק, תוך שציין כי הוא מבקשם לקדמם. ב"כ הנתבעים הסכים לארכה תוך שמירה על טענות הנתבעים – ובכלל זה הטענה בדבר העדר סמכות מקומית לבית משפט זה.

ביום 9.7.15 הודיע התובע כי הוא מבקש להמשיך בהליכים בתיק, וכי לא עלה בידו להסדיר ייצוג משפטי לתיק זה. משכך, נקבע כי התיק יועבר ליחידה המשפטית לקביעת מועד לדיון בפני מותב המוסמך לשמוע בו הוכחות. בתגובה, ביקשו הנתבעים כי בטרם ייעשה כן, תוכרע סוגיית הסמכות המקומית.

בהודעה מיום 16.7.15 הפנה התובע לתגובה שהגיש ביום 2.3.15 ל-"טענת האיוולת", כלשונו, של הנתבעים. לעמדתו, מטרת הבקשה להעברת הדיון למחוז תל אביב היא "להטביעו באלפי תיקים שונים ולמשוך זמן בחסות הביורוקרטיה", וכי שופטי תל אביב אינם עדיפים על שופטי רחובות.

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי כוונת התובע, ככל הנראה, להודעתו מיום 11.3.15 בה ציין כי התובעים, משרדי החברות ונושא התביעה המקורית – כולם ברחובות, ומשכך הסמכות היא לבית המשפט ברחובות.

יוזכר, כי עד להחלטת בית המשפט מיום 12.4.15 התנהלה תובענה זו בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות. משכך, בבקשה מיום 26.3.15 (הקודמת להחלטה זו) הפנו הנתבעים את בית המשפט לתקנות סדרי הדין בבית המשפט לתביעות קטנות וטענו כי לפי תקנות אלו הסמכות המקומית נקנית לא על פי מקום מגוריו או עסקו של התובע אלא זה של הנתבע, וכי זה בתל אביב.

משהועבר הדיון בתובענה זו לבית משפט השלום, הרי שהדין החל הוא תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, והוראותיהן ברורות:

"3.(א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים."

מעיון בכתבי הטענות עולה כי מקום עסקם של הנתבעים, מקום יצירת ההתחייבות והמקום שנועד לקיומה – כל אלה הם בתל אביב.