תא"מ 24321-09-14

בפני תביעת נזקי רכוש לרכב.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

ביום 18.10.15 התייצבו הצדדים לקדם משפט מורחב המהווה דיון סופי ובמהלכו ציין ב"כ הנתבעים כי הוא מבקש להביא את הנהג לצורך עדות ולא היה מודע לכך כי מדובר בקדם משפט מורחב המהווה דיון סופי.

התובעת ציינה כי יש לה עדה שיש בדעתה להביאה והתובעים העריכו את הוצאותיהם בסך של 250 ₪.

מתוך התחשבות בצדדים קבעתי את התיק בפני ליום 20.10.15.

ב"כ הנתבעים על מנת לחסוך בזמן הודיע כי יש קבלה של החבות והודאה כי הנתבעים אכן פגעו ברכב התובעים מאחור.

חבל שהודעה זו לא ניתנה אחרי הישיבה מיום 18.10.15 ובכך היתה נחסכת הופעתם של בעלי הדין ובמיוחד של העדה מטעם התובעים אשר הוצאותיה הוערכו על ידי התובעים בסכום של 250 ₪ גם כן.

משהוברר כי הנתבעים מודים כי פגעו ברכב התובעים מאחור, אין כל הצדקה לפסוק רשלנות תורמת וגם אם היתה עצירת פתאום, חובה על הנתבעים לשמור מרחק ומשלא עשו כן אחריותם לתאונה היא מוחלטת.

כל טיעוני ב"כ הנתבעים היו למעשה לעניין הנזק.

לטענתו הנזק המופיע בחוות דעת שמאי אינו משקף את הנזק האמיתי שנגרם בתאונה זו וכי לא מדובר ברכב שהיה צריך להכריז עליו כטוטאל לוס. יש לציין כי התאונה היתה מתאריך 8.7.14, חוות דעת השמאי ניתנה ביום 16.7.14.

בחוות דעתו הבהיר השמאי כי הנזק הוא בסך של 11,224 ₪ לאחר נכוי השרידים בסך 1,200 ₪ וכי הרכב הינו טוטאל לוס לאור העובדה מדובר בנזק בשיעור של 100% מערך הרכב אשר עלותו הינה בשיעור של 11,600 ₪ כפי שמציין השמאי ביחס למחירון יצחק לוי.

השמאי צילם את הרכב וכן צולמו תמונות מזמן הארוע על מנת להמחיש את מוקדי הנזק במוקד האחורי ובמוקד הקדמי.

לא הוגשה חוות דעת נגדית. ההסכמה על 79 א' היתה בהתבסס על חומר המונח לפתחו של בית משפט ותוך ויתור על חקירת השמאי.