תא"מ 24319-02-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בלונג' ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 16.9.13 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 85-058-53 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 87-204-24 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל התביעה.

גרסת נהג התובעת היתה קוהרנטית וברורה והוא תיאר התאונה באופן נהיר. לדבריו התאונה התרחשה בעודו במצב של עצירה מוחלטת בחניית רכבים הניצבת לכביש, כאשר רכב הנתבעים ביקש להיכנס לחניה שמימינו וכך פגע בו. מצאתי כי קיימת הלימה בין גרסתו בעדותו בבית המשפט לבין גרסתו בטופס ההודעה מטעמו (ת/1), שם ציין כי פנה ימינה לחניה, וכי בעודו בעצירה מוחלטת פגע רכב הנתבעים בצד ימין של רכב התובעת. העובדה כי לא מצויין בטופס ההודעה הלאקוני כי התאונה מתרחשת בחניה ולא על גבי הכביש אינה משמעותית בעיני. מיקומי הנזק מתיישבים עם גרסת התובעת. אכן קיימת אפשרות כי רכב הנתבעים התחכך ברכב התובעת במתכונת שתוארה עם פינה/ כנף שמאל קדמית. עיון מדוקדק בתמונות הנזק (ת/2) מגלה, כי הפגיעה, אשר התרחשה בין הדלת הימנית הקדמית והדלת הימנית האחורית, הינה כזו כך שהדלת האחורית ימנית נמעכה פנימה, בעוד ששפת הדלת הימנית הקדמית התעקמה קלות כלפי חוץ, ורק בהמשך ישנה מעיכה פנימה של דלת זו. מיקומי נזק אלה עולים בקנה אחד עם הסברה כי הפגיעה ברכב התובעת היתה מאחור לפנים, באופן המתיישב עם גרסת התובעת להשתלשלות העניינים שהובילה לתאונה.

גרסת הנתבעים לא הפריכה את גרסת התובעת. עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים לא היתה משכנעת. הנתבע טען, ואף תיאר באמצעות שרטוט, כי התאונה התרחשה עת ביקש רכב התובעת להיכנס לחניה משמאל, ועמד בנתיב השמאלי (נגד כיוון התנועה) במצג לא טבעי, כאשר הוא עומד ישר בניגוד לכיוון התנועה (כך לפי השרטוט) או בהטייה קלה כלפי שמאל (כך לפי עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 15-17), ואותת לפנות שמאלה. הנתבע טען, כי כאשר חלף על פני רכב התובעת מימין, פגע בו רכב התובעת אשר החליט באופן פתאומי לפנות ימינה. מצאתי גרסה זו בלתי מסתברת. מיקומו של רכב התובעת, על פי גרסת הנתבע, כאשר כולו ממוקם בנתיב הנגדי, בניגוד לכיוון התנועה, במצג ישר או כמעט ישר ביחס לנתיב התנועה, הינו בלתי הגיוני. זאת ועוד, לא היתה הלימה בין אופן הצגת התאונה על ידי הנתבע באמצעות כלי רכב בבית המשפט לבין מיקומי הנזק בפועל ברכב התובעת, אף אליבא דגרסת הנתבע עצמו. כאשר המחיש התאונה העמיד הנתבע את רכב התובעת כאילו פינתו החזיתית הימנית פגעה ברכב הנתבעים. עם זאת, בפועל, מיקום הנזקים ברכב התובעת הוא בצד ימין, בדלת ימנית אחורית ובדלת ימנית קדמית.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה. מאחר שרכב התובעת היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה, ולאור נסיבותיה, לא מצאתי לנכון לייחס אחריות כלשהי לתאונה לנהג התובעת.

נוכח האמור הנני מורה כי יש לחייב הנתבעים לשלם לתובעת סך של 14,825 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.