תא"מ 24246-02-15 סולימאן נ' קרן

לפני בקשה לביטול פס"ד מיום 13.5.2015 שניתן בהעדר הגנה. על פי הנטען, כתב התביעה נמסר ביום

13.3.2015 לאמו של המבקש בכתובת :רחוב השיטה 8 תמרת, ולא לכתובת המבקש עצמו, שמתגורר עם משפחתו ברחוב צורן 18, שמשית כעולה מצילום רישיון הרכב של המבקש.על כתב התביעה נודע לו באקראי בחודש 5/2015. כן טען כי מדובר בתביעה לפיצוי בגין נזק רכוש בעקבות תאונה בה היה מעורב רכבו, במהלכה איבד את הכרתו ולכן אינו זוכר את אופן התרחשותה. לאחר התאונה נכנסה המשטרה לתמונה ויש לקחת בחשבון את ממצאי חקירת המשטרה ולא לאפשר הכרעה בתביעה על סמך גרסתו של המשיב בלבד. המבקש חלק גם על הנזק הנטען וטען שיש להפחית סך של 9,675 ₪ מערכו של הרכב בגין עלייתו לכביש וכי מחוות דעת השמאי מטעמו, עולה כי הנזק שנגרם בגין התוספות לרכב הינו בסך של 3,910 ₪ ולא 16,413 ₪ כנטען בתביעה. בנוסף טען כי אין לפסוק פיצוי בגין שכ"ט השמאי מאחר וחברת הביטוח נשאה בתשלום זה.

המשיב התנגד לבקשה וטען בתמצית כי ההמצאה בוצעה לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים. מקבלת המסירה- אמו של המבקש לא טענה בפי המוסר כי בנה אינו מתגורר עמה והמבקש לא תמך גרסתו בתצהיר מטעם האם. המשיב טען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור (ביום 31.8.2015). לטענתו, המבקש ידע סמוך מאוד למועד מסירת כתב התביעה לאמו, על התביעה שהוגשה נגדו וכי התאונה ארעה בשל העובדה שרכבו של המבקש פגע ברכבו שלו מאחור ולכן אין להפחית מהנזק הנטען כמפורט בכתב התביעה.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, אני מחליטה כדלקמן:

בע"א 2503/11 עזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל, פורסם בנבו. נפסק כי ככלל, המגמה היא להיעתר לבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות, לאור זכות הגישה לערכאות ועל מנת לתן לבעל דין את יומו בביהמ"ש. כמובן שיש מקום לבדוק את סיכויי התביעה או ההגנה. בע"א ויולט אפל נ' דוד קפח, פורסם בנבו, נפסק כי כאשר ניתן פס"ד בהעדר צד, ואותו צד הגיש בקשה לבטל את פסק הדין הרי שיבדוק ביהמ"ש בעיקר שתי שאלות: (1) האם יש למבקש סיכויי הצלחה אם יבוטל פסק הדין? (2) מהי הסיבה אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל.

אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט ייעתר לו , רק אם ישוכנע, שאחרת יגרם עיוות דין בולט. אולם אם מסתבר, כי אי הופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית משפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן.

מעיון בתיק עולה כי פסק הדין נשלח לכתובתו של הנתבע כפי שצוינה בכתב התביעה רחוב השיטה 8 בתמרת ולא נדרש. מעיון בצילום רישיון הרכב של המבקש עולה כי כתובתו הינה צורן 18 בשמשית. נספח א' לתגובת המשיב הופק מתוכנה שלא נרשם שמה ולא ניתן לדעת מידת אמינותה ותדירות עדכונה. העובדה שכתב התביעה נשלח לכתובת הוריו של הנתבע ונתקבל בידי אמו, מקום שהנתבע אינו מתגורר עם הוריו אינה מהווה המצאה כדין. די במסקנה זו כדי להצדיק ביטול פסק הדין.

אינני מקבלת את טענת המשיב כי כלל הידיעה במקרה זה גובר על כלל ההמצאה. בבש"א 1788/06 רונית קלינגר נ' שלמה זקס, פורסם בנבו נקבע כי יש להעדיף את כלל ההמצאה על פני כלל הידיעה, וכי כלל הידיעה יוחל במקרים קיצוניים בלבד: "הכלל הוא, איפוא , כי מנין הימים לצורך ייזום הליך ערעורי מתחיל מיום המצאת פסק הדין לידי המערער, אם ניתן בהעדרו, וככלל, ידיעת בעל הדין אודות קיום פסק הדין קודם להמצאה אינה מעלה ואינה מורידה. במקרים חריגים וקיצוניים, ניתן לסטות מכלל זה, ולהעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, וזאת, בדרך כלל, מקום שבעל הדין יודע על קיומו של פסק הדין, ויש לו יכולת לדעת את תוכנו, והוא משתהה בהגשת הליך על פי הפסק, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט בהתנהגות המגיעה כדי חוסר תום לב".

למעלה מן הדרוש אציין כי, בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לאופן התרחשות התאונה ולהיקף הנזק הנטען. המשיב תבע לפצותו בגין ירידת ערך הרכב עקב עלייתו לכביש בסך של 9,675 ₪ שלכאורה אין בין ירידת ערך זו לבין התאונה כל קשר. כן קיימת מחלוקת בין הצדדים האם כל התוספות שהיו ברכב ניזוקו ואם לאו ומי אמור לשאת בשכר טרחת השמאי. מחלוקת זו ראוי שתתברר בפני בית המשפט בטרם ינתן פסק דין בתביעה.

לאור האמור אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 13.5.2015.