תא"מ 24244-01-16 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' בן שושן ואח'

תביעה לתשלום בגין נזקי רכוש לרכב התובעת, כתוצאה מתאונת דרכים, בה היתה מעורבת משאית הנתבעים 1-2, שהיתה מבוטחת אצל הנתבעת 3.

המחלוקת נוגעת לאחריות בלבד.

לפי עדות נהג התובעת, התאונה אירעה בשעות הצהריים, בכביש המהיר לאשקלון. לאחר ששמע חרחורים מתוך הרכב, עצר על השול, מעבר לפס הצהוב, הדליק אורות מהבהבים, והיה בעמידה. משאית הנתבעים הגיעה בכיוון נסיעתו, והתנגשה בו, בחיכוך לכל אורך דופן שמאל. הנהג העיד כי רוחב השול היה כ-4 מטרים ורכבו היה ממוקם עליו ברווחה, כך שנותר מרווח גדול בין הרכב לפס הצהוב. לאחר התאונה, הנתבע 1 התנצל בפניו. לדבריו, נגרמה חריטה לאורך הדופן, שנגרמה מבליטה במשאית, כנראה המדרגה. בחקירה הנגדית העיד הנהג כי עמד על השול במשך מספר דקות, כשהוא במושב הנהג, והתקשר למחלקת הרכב במקום עבודתו, על מנת שישלחו לו רכב חלופי. כשנשאל מדוע לא הוציא משולש אזהרה, השיב כי הראות היתה טובה, האורות המהבהבים דלקו, והרכב בלט למרחק רב. הנהג שלל את הטענה לפיה היה בנסיעה בניסיון להשתלב בחזרה לכביש, ואמר כי אילו כך אירע, היה נגרם לו נזק בפינה הקדמית שמאלית, ולא לאורך הדופן. הנהג העיד כי לא ידוע לו האם יחויב בהשתתפות עצמית, ומה שיעורה.

הנתבע 1 העיד כי נהג במשאית בנתיב הימני, בכביש 4, וראה מרחוק, ממרחק של כ-200 מ', רכב העומד בצד, מעבר לפס הצהוב, מתחיל לסטות/לגלוש לנתיבו. הנתבע הדגים את רכב התובעת גולש שמאלה בזווית מתונה ביותר, ובאיטיות. לדבריו, ניסה "קצת לברוח", בכך שהרחיק את החלק הקדמי של המשאית מן הרכב, אך כתוצאה מכך, חלקה האחורי הוטה ימינה, התקרב לרכב והתחכך בו. הנתבע העיד כי רוחב השול היה אולי כמטר אחד, וברגע ההתנגשות, לפחות מחצית הרכב כבר היתה על הנתיב. מצד שני, עמד על טענתו כי לא סטה לנתיב הנגדי, כיוון שהיה שם רכב אחר. מהירות נסיעת המשאית היתה לטענתו 70 קמ"ש. הנתבע שלל את הטענה לפיה התנצל. לבקשת בית המשפט זיהה הנתבע את מקום התאונה ב"גוגל מאפ", על כביש 4 לדרום, בקטע שבין באר גנים לצומת כפר סילבר.

הכרעה

תחילה אציין כי עיינתי ב"גוגל מאפ" ומצאתי שבקטע הכביש המדובר קיימים שני נתיבים בכיוון דרום, המופרדים ברצועת עפר וגדר מתכת מן הכביש בכיוון הנגדי. כמו כן, מצאתי כי אמנם קיים שול ימני לאורך כל הקטע, מופרד בפס צהוב. ואולם, רוחב השול צר בהרבה משהעריך נהג התובעת, ולפי התרשמותי, רכב התובעת שעמד שם, אם לא בלט לתוך הנתיב, לכל הפחות היה קרוב ביותר אליו.

בשים לב לנתונים אלה, ולאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, אני סבורה כי כל אחד מן הנהגים תרם בהתנהגותו לקרות התאונה.

הנתבע, שהבחין כבר ממרחק רב של כ-200 מ' ברכב העומד על השול, שהוא צר יחסית, צריך היה להיערך בהרחקת משאיתו מן השול, גם אם הדבר הצריך האטה לצורך סטייה זהירה לנתיב השמאלי. בכל מקרה, היה עליו לצפות כי הטיה של קדמת המשאית לשמאל, תוביל באופן מידי להטיית אחורי המשאית בכיוון הנגדי, ותביא לפגיעה ברכב התובעת.

גרסת הנתבע לפיה היה רכב התובעת בנסיעה לתוך הנתיב מעוררת קושי, שעה שאין כל נזק בחלק הקדמי של הרכב, אלא בדופן בלבד. אילו היה בנסיעה, ניתן היה לצפות כי יינזק בפינה הקדמית שמאלית שלו. לפיכך, נראה כי רכב התובעת היה בעצירה.