אזולאי נ' צדוק ואח'

1.תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה בכביש 5, מקום בו ישנם שני נתיבים. התובע נסע בנתיב השמאלי על אופנוע מאחורי הרכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ("הנתבע"). לטענת התובע, הנתבע סטה לנתיב השמאלי והשלים או כמעט השלים את המעבר, ואז התחרט וחזר לנתיב הימני. בינתיים, התובע המשיך בנסיעתו בנתיב השמאלי, וכאשר חזר הנתבע לנתיב השמאלי הוא פגע בו. הנתבע מודה כי התכוון לפנות לנתיב הימני, אולם לטענתו הוא היה רק בתחילת הסטייה, עדיין בתוך הנתיב השמאלי, כאשר משאית שנסעה מאחור בנתיב הימני צפרה לו והוא "התיישר" בחזרה בתוך הנתיב ופגע בתובע. הנתבע מודה כי כאשר התיישר לא בדק שהנתיב השמאלי נותר פנוי.

3.לאחר שהאזנתי לעדויות, עיינתי בתמונות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש לחלק את האחריות לתאונה כך שהנתבע יישא ב-80% ממנה, והתובע ב-20%. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא עד כמה סטה הנתבע לכיוון הנתיב הימני. סבורני כי ניתן לקבוע, על פי מאזן הסתברויות, כי האמת נמצאת איפשהו באמצע. התובע נסע מאחורי רכב הנתבע במרכז הכביש, ולא התרשמתי כי הוא עבר לנסוע משמאלו בשל סטייה קלה של רכב הנתבע לצד ימין. מנגד, מקובלת עליי טענת הנתבע כי אם היה משלים או כמעט משלים את המעבר הוא לא היה חוזר לנתיב השמאלי בשל הצפירה של המשאית שנסעה מאחור. נראה , אפוא, כי רכב הנתבע סטה באופן משמעותי לנתיב הימני, אך טרם השלים או כמעט השלים את המעבר, ולאחר שהמשאית צפרה חזר לנתיב השמאלי.

4.בהתחשב בכך, סבורני כי עיקר האחריות מוטלת על הנתבע (ולא למותר לומר, כי גם לגרסתו של הנתבע יש לו אחריות מסוימת). הנתבע ביצע פעולה שהיה בה משום "שינוי מצב" בכביש – סטייה לנתיב הימני. בהתחשב בכך, ראשית היה עליו לוודא כי הוא יכול להשלים את המעבר בבטחה; שנית, כאשר הוא החליט לחזור חזרה לנתיב, היה עליו לוודא כי לא חל בו שינוי שאינו מאפשר את החזרה לנתיב. בהתחשב בקביעתי העובדתית האמורה, גם על התובע מוטלת אחריות מסוימת, שכן היה מקום שימתין ויוודא כי הנתבע השלים את מעבר הנתיב בטרם עקף אותו, למעשה, משמאל. עם זאת, בהתחשב בכך שהתובע היה יכול להניח כי מי שמתחיל פנייה לנתיב ישלים אותה, יש להעמיד את אחריותו על הצד הנמוך, כאמור לעיל.

5.לאור האמור, התוצאה היא כדלקמן:

א.התביעה העיקרית מתקבלת ברובה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 12,880 ש"ח (80% מהנזק) בתוספת סך של 700 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי, 375 ש"ח בגין אגרת משפט, וסך של 2,838 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

ב.התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה הקטן. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד סך של 333 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ח, 25 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: