תא"מ 24144-03-15 שואח נ' ראזי

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהיעדר התייצבות לדיון הוכחות.

המבקש טוען כי הוטעה בכניסה להיכל בית המשפט ונשלח לאולם משפטים אחר ולכן לא התייצב לדיון.

גם אם הטענה נכונה, היא תמוהה, אדם נכנס לאולם, לא רואה את הנתבע המוכר לו אישית, לא שואל דבר, לא מרים טלפון למי שהיה אמור לייצגו בהליך ולא מגיע אחר כך לאחר שהתבררה הטעות לאולם הנכון?

אין חובת ביטול מן הצדק ולכן מרכז הכובד של הבקשה וההכרעה עובר לשאלת הביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט כלומר בדיקת סיכויי התביעה.

במישור זה יש לומר כי אולי עדיף מבחינתו של התובע שלא התייצב לדיון שכן היה עלול להיות מחויב בהוצאות גבוהות יותר היות ונראה כי לתביעתו אין ולא היה סיכוי רב וזאת בלשון המעטה.

גם אם נזיז את הזמן לאחור, רגע לפני שניתן פסק הדין, נראתה התביעה כחסרת סיכוי שכן היא הוגשה בשיהוי ניכר, התובע-המבקש לא הגיש שום תצהיר מעבר לתצהיר קצר ולקוני שתמך בכתב תביעתו וללא שצורפה שום ראיה בכתב או בכלל.

התביעה עוסקת ב"עסקה במקרקעין" שלגביה אין פרטים של ממש וחשוב מכך אין ראיה בכתב למרות שעסקה במקרקעין דורשת מסמכים בכתב, שום עד לא זומן, ברקע יש סכסוך משפחתי, ב"כ התובע שהגיש ייפוי כוח בשלב הגשת התביעה "נעלם" מהבקשה כאן למרות שלא שוחרר מעולם מהייצוג, נראה שגם לא הגיע עם התובע לבית המשפט ביום הדיון (אם התובע הגיע בכלל) ונשאלת השאלה איך חשב התובע להתמודד ללא ייצוג משפטי מול הנתבע שהוא עורך דין במקצועו המכחיש את כל טענות התביעה שכאמור נעדרת כל חיזוק, ראיה או עד נוסף.

בכך תם ונשלם ההליך.

הבקשה נדחית, ההוצאות שנפסקו בפסק הדין ישולמו כאשר 30 הימים שהוקצבו לכך יחלו מהיום.