תא"מ 24110-04-14 שיא ספיד בע"מ נ' צחיאל בע"מ ואח'

1) מדובר בתביעה לחייב את הנתבעים, בסך 8,927 ₪, כאשר ברקע מערכת היחסים בין הצדדים עומדת מערכת יחסים עסקית, במסגרתה, כפי שנטען על-ידי התובעת, נרכש מהתובעת על-ידי הנתבעים, "אבוב" לספורט ימי (להלן: "האבוב") במהלך חודש אוגוסט 2011. הצדדים חלוקים ביניהם בין השאר ובעיקר לעניין עצם ביצוע העסקה האמורה.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעת טוענת בתביעתה בין השאר, כי בהיותה עוסקת בין היתר בייבוא ושיווק מוצרי ספורט ימי, סיפקה לנתבעים, בחודש אוגוסט 2011, "אבוב" מתנפח לגרירה אחרי כלי שיט. התובעת טוענת כי שלחה את "האבוב" עם שליח תוך התחייבות מפורשת של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), בעל השליטה בנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), כי התמורה בסך 7,490 ₪ תישלח לתובעת תוך ימים ספורים. לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו לה עבור "האבוב" ולאחר שקיבלו מבא-כוח התובעת מכתב, מיום 25.8.13, התקשר הנתבע למנהל התובעת וטען לפניו כי הוא מצא את "האבוב" וכי הוא רוצה לשלוח אותו לתיקון אצל התובעת, ולאחר התיקון הוא ישלח את התשלום כולל עלות התיקון. אמנם "האבוב" הגיע לתובעת, אך לאחר בדיקה התברר כי לא ניתן לתקנו מאחר ונגרם לו נזק בלתי הפיך. לטענת התובעת, הנתבעים לא ענו לפניותיה וטרם שילמו תמורת "האבוב".

4) הנתבעים טוענים בהגנתם בין השאר, כי טיעוני התביעה אינם אמת וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. לטענת הנתבעים, לא בוצעה בחודש אוגוסט 2011 כל עסקה בין הנתבעים לבין התובעת הקשורה לפעילות ספורט ימי. העסקה היחידה שבוצעה, הייתה בחודש מרץ 2011 ובמסגרתה הוזמן על-ידי הנתבעים ציוד לספורט ימי שכלל "בננה" ו-"אבוב". בעבור ציוד זה שולם על-ידי הנתבעת סך של 20,000 ₪ באמצעות ארבע המחאות וזאת בטרם סופקו הטובין שנרכשו.

5)הנתבעים טוענים כי היות ובאותה תקופה נזקקו בדחיפות ל-"אבוב", הם שאלו בחודש מרץ 2011 "אבוב" מחברה אחרת, חברה שבבעלות מר מישל מלול (להלן: "מר מלול"). הנתבעים טוענים כי הנתבע ביקש ממר מלול, עת היה האחרון באזור המרכז, כי ייגש למקום עסקה של התובעת וייקח ממנה את הציוד בשם "בננה", ובאותה הזדמנות, שוחח הנתבע עם מנהל התובעת וביקש ממנו כי יזכה את הנתבעת בתשלום ששולם עבור "האבוב" או לחילופין, ימסור "אבוב" למר מלול במקום שהנתבעת תצטרך לשלם פעמיים עבור "אבוב". התובעת לא סיפקה את "האבוב" למרות שהנתבעים כבר שילמו בגינו. לטענת הנתבעים, אין אמת בטענות התובעת מאחר ואם הנתבעים היו חייבים לתובעת תשלום עבור "האבוב", התובעת לא הייתה מספקת לנתבעים ציוד אחר בשלב מאוחר יותר. הנתבעים טוענים כי התובעת התעשרה שלא כדין על חשבונם וכי ככל שימצא בית המשפט כי יש מקום לחייב את הנתבעים בעלות "אבוב" מחודש אוגוסט 2011, יש לקזז מכל סכום שייפסק, את עלות "האבוב" שנרכש על-ידי הנתבעת מהתובעת בחודש מרץ 2011 ולא סופק לה (סך 7,490 ₪).

במישור היחסים בין התובעת לנתבע, הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא מופנית נגד הנתבע שכן הוא פעל בגדר התאגיד והתובעת לא הרימה את הנטל להראות כי מוצדק בכגון-דא להרים מסך.

6) בדיון בבית המשפט, העידו מנהל התובעת, הנתבע ומר מלול.

דיון והכרעה