תא"מ 2385-09-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נשיא

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן. לטענת התובעת 2 ("התובעת"), היא נסעה בנתיב השמאלי והנתבע נסע בנתיב הימני, כאשר לפתע פנה הנתבע בחדות ימינה ופגע בה בכנף הימנית. היא ניסתה לברוח שמאלה, וכך רכב הנתבע שרט את רכבה עד אמצע הדלת הקדמית הימנית. בנוסף, בשל כך שהיא "שברה" בחדות שמאלה, נשרטה הפינה השמאלית קדמית של הרכב שלה מאי התנועה שהיה משמאלה. לטענת הנתבע, הוא אכן נסע בנתיב הימני והתובעת בנתיב השמאלי, אולם התאונה התרחשה כאשר הנתבעת סטתה ימינה ופגעה בטמבון הטנדר בו נסע.

3.לאחר שהאזנתי לעדויות ועיינתי בתמונות, אני סבור כי התובעות הוכיחו ברף הראייתי הנדרש של מאזן הסתברויות כי התאונה התרחשה באופן שנטען על ידי התובעת. ראשית, אציין כי הנתבע הביא לעדות נוסעת שהייתה איתו ברכב, והתיאור שהיא מסרה לגבי נסיבות התרחשות התאונה שונה במשהו מהתיאור שמסר הנתבע, שכן לדבריה התובעת פגעה ברכב שלהם בחלקו האמצעי-קדמי, ולא בחלק האחורי כגרסת התובע. עם זאת, איני מייחס משקל מכריע לסתירה זו, שכן יכול להיות שמדובר בטעות.

4.לטעמי, גרסת התובעת מתיישבת עם תמונות הנזק (ת/1), יותר מאשר גרסת הנתבע. בראש ובראשונה, הגרסה מתיישבת עם העובדה שאכן ניתן לראות שיש שריטות בפינה השמאלית קדמית של רכב התובעת. עובדה זו מתיישבת היטב עם גרסת התובעת לפיה היא "ברחה" שמאלה כדי לחמוק מפגיעת רכב הנתבע ופגעה באי התנועה, ואינה מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה היא סטתה ימינה. בהקשר זה אעיר, כי בדיון טען תחילה הנתבע כי אין במקום אי תנועה שעשוי היה לגרום לשריטות אלו, אולם לאחר עיון משותף בתמונות של מקום התאונה התברר כי יש במקום אי תנועה עם גדר בטון נמוכה, אשר הייתה יכולה לגרום לאותן שריטות. מעבר לכך, גם תמונות הנזק בצדו הימני של רכב התובעת מסתדרות יותר עם גרסתה מאשר עם גרסת הנתבע. תמונות אלו כוללת מעיכה בכנף השמאלית ושריטה עד אמצע הדלת הימנית-קדמית. תמונות אלו מסתדרות עם גרסת התובעת, לפיה הנתבע סטה בחדות לכיוונה – ומכאן המעיכה – ואז היא "שברה" שמאלה בניסיון להימלט מהפגיעה, ומכאן השריטה הפחות עמוקה עד אמצע הדלת הקדמית. אם, לעומת זאת, התרחשה התאונה תוך סטייה של רכב התובעת ימינה, אין זבה סביר כי הנזק בכנף הימנית יהיה "עמוק" יותר מהנזק בדלת הימנית.

5.הנתבע טען כי התביעה שהוגשה הינה "מנופחת", אולם טענה זו נטענה באופן כללי, בלא שהנתבע הצביע על מרכיב נזק ספציפי שלא היה מקום לכלול אותו בתביעה, בלא שהוגשה חוות דעת שמאית נוגדת ובלא שהתבקשה חקירת השמאי מטעם התובעות. לפיכך, אין מקום לקבל טענה זו.

6.מן הטעמים האמורים, דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובעות סך של 8,518 ש"ח, בתוספת סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.