תא"מ 23824-03-15 לוי נ' דוידוב

התובע הוא אדריכל. במועדים הרלבנטיים לתביעה היה הנתבע בעלים של מקרקעין בתל-אביב (היקף הבעלות מצוי במחלוקת שאינה מחייבת הכרעה במסגרת פסק הדין). הנתבע שכר את שירותיו של התובע לצורך תכנון תוספת קומות חדשות במקרקעין ושיפוץ חיצוני של הבניין. ההתקשרות בין הצדדים הוסדרה בהסכם שנערך ביום 4.3.2010 (להלן – "ההסכם").

בהסכם מצוינים שלבי התכנון השונים, החל מביקור באתר וכלה בפיקוח עליון על ביצוע העבודות וליווי הבנייה. התמורה הסתכמה בשיעור של 120,000 ₪ והנתבע אמור היה לשלמה לתובע בהתאם להתקדמות שלבי התכנון: סך של 20% מהתמורה היה על הנתבע לשלם לתובע עם החתימה על ההסכם. עבור שלבים 1 – 4 אמור היה הנתבע לשלם סך של 15% מהתמורה (היתרה – בהתאם לביצוע העבודה על פי השלבים הנוספים). המקדמה שולמה. בגין שלבים 1 – 4 נמסרה המחאה ע"ס 20,000 ₪, ז"פ 10.4.2011 ₪. ההמחאה חוללה, מכאן התביעה. התובע טוען שהוא זכאי לתשלום המגולם בהמחאה. הנתבע טוען שהתובע אינו זכאי לתשלום השני.

להלן פירוט שלבים 1 – 4 להסכם:

"1.ביקורים באתר, בדיקתו ובירור הדרישות של המזמין.

2.בירור ברשויות המוסמכות בקשר לבעיות החוקיות הכרוכות בתכנון המבנה.

3. הכנת תוכניות מוקדמות המתארות את הצורה העקרונית של המבנה ומתן הסברים למזמין.

4.הכנת תוכנית סופית בתאום עם היועצים האחרים".

הנתבע התנגד לתביעה. לשיטתו – התובע לא העניק תמורה; נערכה על ידי התובע סקיצה ראשונית בלבד, אף היא שגויה (נטען שעל פי הסקיצה אמורים היו להיבנות 8 דירות, בעוד שניתן היה לבנות בפועל 5 דירות בלבד); לא נערכו בירורים מול הרשויות; לא התקיימו תיאומים עם בעלי מקצוע; התובע לא ייעץ לנתבע בבחירת חומרי גלם, הוא לא פיקוח על ביצוע העבודות ולא ליווה את הפרויקט.