דהן ואח' נ' עובדיה ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 34,373 ₪ , שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעות, בעטיה של תאונת דרכים מיום 1.9.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 12:30 , או במועד סמוך לכך, ברח' גילדסגיים פינת רחוב איתן יונה ברמת גן. בתאונה היו מעורבים רכב התובעות נהוג בידי התובעת 1 ואוטובוס המבוטח ע"י הנתבעת 2 נהוג ע"י הנתבע 1.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. התובעת 1 טוענת שהתאונה אירעה לאחר שעברה מנתיב נסיעה ימני לנתיב נסיעה שמאלי, שבו נסע האוטובוס במטרה לפנות שמאלה , ומאחר והאוטובוס לא שמר מרחק הוא פגע ברכבה בצידו השמאלי האחורי.

הנתבע 1 טוען שהתאונה אירעה בכך שהתובעת 1 סטתה אל עבר נתיב נסיעתו כאשר החל לפנות שמאלה ובכך פגעה באוטובוס בפינה שמאלית קדמית.

ביום 4.4.16 התקיים לפניי דיון בו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון

לאחר שמיעת העדויות ולאחר ניתוח חומר הראיות ובכלל זה תמונות של מקום התאונה, כפי שהוצגו לעיוני ממכשיר טלפון נייד של הנתבע 1, הודעות הנהגים, תמונות הנזק לרכבים המעורבים ויתר הראיות מצאתי לקבוע כי הנתבע 1 אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהגת התובעת יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של 30%, כך שבסופו של יום יהיו התובעות זכאיות לפיצוי חלקי בשיעור של 70% בלבד מהנזק הנתבע.

עדות התובעת 1 הותירה עליי רושם חיובי. היא תיארה את קרות התאונה באופן כנה , כולל את העובדה שלמעשה תרה אחר דרכה וביקשה מהנתבע 1 עובר לתאונה שיכוון אותה בדרכה אל יעד נסיעתה. היא הסבירה שתחיל נסעה בנתיב נסיעה ימני ורצתה לפנות שמאלה כפי שהנחה אותה הנתבע 1 ולכן עבר לנתיב נסיעתו השמאלי שרק ממנו מתאפשרת הפנייה שמאלה. לדבריה התאונה אירעה כדקה לאחר המעבר לנתיב נסיעה זה. היא סברה לתומה שמאחר ושוחחה עם הנתבע 1 הוא יאפשר לה להשתלב בנתיב נסיעתו ואף אמרה " האוטובוס היה מאחורי י בנתיב שמאלי שאליו עברתי, ראיתי אותו במראה" וכן "הייתי בטוחה שהוא ייתן לי לעבור" (עמ' 2 לפרוט').היא העידה שהתאונה אירעה ממש בפנייה שמאלה בצומת "הוא פגע בי אחרי שפניתי" (עמ' 3 לפרוט').

לעומת גירסתה הסדורה של התובעת 1 שמתיישבת עם מוקדי הנזק אליהם אתייחס בהמשך, גירסתו של הנתבע 1 נשענה על אדנים רעועים שכן הוא העיד שנסע בנתיב השמאלי "וכל הדרך ראיתי את הגברת, התכוונתי לפנות שמאלה תחנות של האוטובוס לקריית אונו. באיזה שלב היא נסעה טיפה לפני ובפתאומיות היא פנתה שמאלה, , היא נסעה בנתיב הימני והיא עקפה אותי קצת, הייתה קצת לפני ובפתאומיות פנתה לנתיב שלי..." (עמ' 3 לפרוט' ש' 28-31). העד הדגים את שתיאר באמצעות מכוניות צעצוע והסביר שנקודת המפגש בין הרכבים היתה שהרכב הפרטי היה במאוזן לאוטובוס. מבחינת עיתוי התאונה הוא הסביר שראה את רכב התובעות דקה או שתי דקות לפני והתאונה אירעה כפי שאירעה מאחר והיא נסעה במהירות. על נתון זה הוא שב וחזר בעדותו כמנטרה בניסיונו להשליך את האשמה לפתחה של התובעת 1.

גרסתו של הנתבע 1 אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק כפי שעולה מתמונות הנזקים. שכן אם אכן התובעת 1 היתה סוטה לנתיבו בפתאומיות היינו מצפים לראות את מוקד הנזק בשני הרכבים באופן שונה קרי שרכב התובעת היה נפגע בדופן השמאלית ולא בפינה השמאלית האחורית כפי שאירע בפועל, ואילו האוטובוס היה נפגע לאורך כל חזיתו , בעוד שלמעשה מוקד הנזק אצלו מתמצה בפינה הקדמית השמאלית.

גרסתו של הנתבע 1 אינה סבירה וניכר כי גובשה במסגרת הניסיון למלטו מאחריות לתאונה.