תא"מ 23762-11-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' טיקמן ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת מיום 04.09.2015, בין כלי רכב, מ"ר 50-279-30 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 71-227-53, שבעת התאונה הנטענת היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת בין הצדדים היא לעניין עצם פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת, והן לעניין היקף הנזק הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, עדותם של נהגי הרכבים המעורבים בתאונה הנטענת ועדותה של רעייתו של נהג רכב התובעת שישבה לצדו בעת קרות התאונה.

4.עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית למסקנתי:

אני מעדיף את גרסתם של עדי התובעת, שנאמרה באינטואיטיביות רבה, התיישבה עם ההיגיון הבריא והשכל הישר והייתה מהימנה עליי מאוד. זאת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מתחמקת, מתפתחת ולא מהימנה עליי.

נהג רכב התובעת תיאר בצורה מפורטת ומדוקדקת את כל מהלך הנסיבות עובר לתאונה וכלה במה שהתרחש אחריה, כאשר הוא נוכח להבין כי רכב הנתבעים המשיך לפגוע ברמזור.