תא"מ 23622-10-13 אבו סאלם נ' מזאוי

1.בפניי בקשה לתיקון סכום התביעה שהגיש המבקש, הוא התובע בתביעה זו.

2.המדובר בתביעה לתשלום דמי תיווך הקבועה לישיבת הוכחות בפניי ביום 30.6.15.

לטענת המבקש, רק לאחרונה נודע לו והועבר לידיו הסכם המכר של הדירה בגינו הוגשה התביעה והתברר לו כי הדירה נמכרה בסכום העולה על הסכום בו ביקש המשיב למכור את דירתו על פי חוזה התיווך. לפיכך, ומאחר וסכום התביעה חושב על פי שכר המתווך בהתאם להסכם שהינו 2.5% מגובה העסקה, מבוקש לתקן את סכום התביעה באופן בו אותו שיעור שכר הטרחה יחושב על פי הסכום בו נמכרה הדירה בפועל. המדובר בסכום תביעה מקורי שהועמד על סך של 25,075 ₪ ומבוקש לתקנו לסך של 26,550 ₪, דהיינו תוספת בסך 1,475 ₪ לסכום התביעה.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה מוגשת בחוסר תום לב עת הוא מצוי בשלבים מתקדמים של הכנת תצהירי העדות הראשית מטעמו (יצוין כי ביום מתן החלטה זו כבר הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב). לטענתו, המבקש לא העלה כל טעם מיוחד המצדיק תיקון כתב התביעה בשלב כה מאוחר, כאשר תיקון התביעה יחייב הגשת כתב הגנה מתוקן ותצהירים מתוקנים ויביא לדחיית מועד ישיבת ההוכחות בתיק. עוד הוא טוען כי התיקון מעלה סוגיה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה המקורי והיא חישוב שכר הטרחה על פי הסכם שהמבקש כלל לא היה מעורב בו. בנוסף, התיקון המבוקש אינו עוסק לטענתו בנקודת המחלוקת הבסיסית בין הצדדים והיא תקפותו של הסכם שירותי התיווך. על כן, אין בתיקון כדי לייעל את ההליך המשפטי שכן אינו עוזר להכרעה בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים.

4.המבקש השיב לתגובה זו וטען כי חוזה המכר הוסתר ממנו וזוהי הסיבה להגשת הבקשה בעיתוי בו הוגשה. כמו כן לטענתו המשיב יודע כי הוא מחויב באחוז מסוים מגובה הסכם המכר ואין בכך משום טענה או עילה חדשה. כמו כן נטען כי אין בסיס לטענות המשיב בדבר סרבול ההליך המשפטי או דחיית הדיון.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

6.השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת בקשה לתיקון כתב התביעה קבועים בתקנה 92 לתקסד"א שזה לשונה:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".

במקרה שבפנינו, בקשה שהוגשה לאחר סיום קדם המשפט (ראו להלן), רלבנטית גם תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה: