תא"מ 23529-09-13 לוי ואח' נ' דגן ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 19.4.13, בעת שהיה רכבו בעצירה מוחלטת, הגיח רכב הנתבעים במהירות שאינה תואמת את תנאי המקום והדרך, ופגע ברכבו.

במסגרת כתב ההגנה, טענו הנתבעים כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של התובע בלבד אשר החל בנסיעה לאחור לצורך יציאה מחנייה ותוך הטיית הרכב לכיוון ממנו הגיע רכב הנתבעים, ופגע עם החלק האחורי השמאלי, בדופן הימנית של רכב הנתבעים.

הנתבעים הוסיפו והגישו כתב תביעה שכנגד, במסגרתו הועלו טענות דומות לאלו הנקובות בכתב ההגנה. התובע-והנתבע שכנגד הכחיש טענות אלו, וחזר על טענותיו בכתב התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי האחריות לאירוע התאונה נחלקת בין הצדדים באופן שבו הנתבעים (והתובעים שכנגד) נושאים באחריות בהיקף של 65% ואילו התובע (והנתבע שכנגד) נושא באחריות בשיעור של 35%. טעמיי להלן:

מצאתי את עדות הנתבע בפני כחסרה.

לעיוני הוגש תשריט/שרטוט אשר נערך על ידי הנתבע, בסמוך למועד התאונה, המתאר את תנאי המקום ודרך התרחשות התאונה, סומן נ/3.

עיון במסמך זה מלמד כי הוא שונה בתוכנו, באופן מהותי, מהתיאור והתשריטים אשר הוגשו על ידי שני הנהגים במסגרת הדיון בפני.

הפערים בשרטוט תמוהים שעה שניתן היה להניח כי הנתבע, דווקא בסמוך למועד התאונה, יציג תיאור עובדתי מהימן יותר, אשר למקום ואופן ההתרחשות.

הנתבע נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית והשיב:

"נכון , שונה לחלוטין, זה היה רגע לאחר התאונה, לא באמת חשבתי על הכיוונים"