גולד פארק ייזום והשקעות בע"מ ואח' נ' מישייב ואח'

לפני תביעה כספית על סך 55,283 ₪.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת 1 היא חברה שעיסוקה בתיווך במקרקעין ופועלת תחת השם המסחרי "Re/Max מקצוענים". התובעת 2 היא מתווכת מקרקעין אשר פעלה מטעם התובעת 1.

2. כנטען בכתב התביעה, הנתבעים היו בעת הרלוונטית בעלי הזכויות בבית פרטי באור עקיבא, שעמד למכירה. כנטען בכתב ההגנה הנתבע 2 היה הבעלים היחיד של הנכס.

3. לטענת התובעות, ביום 19.8.2019 נחתם הסכם תיווך וכן הזמנה לקבלת שירותי תיווך בבלעדיות למשך ששה חודשים.

4. עוד נטען, כי התובעת 2 פעלה לפרסום הנכס לצורך מכירתו ואף הציגה את הדירה למספר רוכשים פוטנציאליים. כנטען, מצאה התובעת רוכשים פוטנציאליים שהסכימו לרכוש את הנכס בסכום של 2,300,000 ₪, אך העסקה לא בשלה עקב אי הסכמה על המחיר.

5. כנטען בכתב התביעה, בתחילת חודש פברואר 2020 נודע לתובעות כי הנתבעים מחפשים דירה לרכישה. לתובעות התברר כי ביום 16.1.2020, בתוך תקופה הבלעדיות הנטענת, נערכה עסקה למכירת הבית שלא באמצעותן. לטענת התובעות, מהנתונים שנמסרו למס שבח עולה כי הדירה נמכרה במחיר של 1,800,000 ₪, שהוא מחיר נמוך משמעותית מן המחיר הראשוני שביקשו הנתבעים (2,500,000 ₪) או ממחירים נמוכים יותר שאליהם הגיעו הנתבעים 2,450,000 ₪ (המחיר שנכלל בפרסומים) ו – 2,350,000 ₪, המחיר המופחת שאותו הציעו הנתבעים לאחר חודשיים וחצי שבהם הנכס לא נמכר.

6. לטענת התובעות, במכירת הדירה שלא באמצעותן ובלא ידיעתן בתוך תקופת הבלעדיות הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם החוזיות כלפי התובעות. על כן, עותרות התובעות לפיצוי בגובה 2% ממחיר המכירה האחרון שבו הוצע הנכס (2,350,000 ₪) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט. 

7. לכתב התביעה, שהוגש בסדר דין מהיר, צורפו הסכם תיווך והסכם בלעדיות, שניהם נושאים תאריך 19.8.2019. בהסכם התיווך נרשם כי המחיר המבוקש הוא 2,500,000 ₪ ודמי התיווך יהיו בגובה 2% ממחיר המכירה הכולל של הנכס. בהסכם הבלעדיות נרשם כי תקופת ההסכם היא מיום החתימה ועד יום 19.2.2020 וכי אם הנכס יימכר במהלך תקופת הבלעדיות, הלקוח ישלם למתווך את דמי התיווך גם אם הדירה נמכרה שלא באמצעות המתווך (סעיף 4ב להסכם הבלעדיות). עוד צורפו לכתב התביעה העתקי שלושה פרסומים בעניין הנכס העומד למכירה, שלטענת התובעות נעשו במסגרת ההסכם.

8. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הם אנשים מבוגרים, שעברית אינה שפת אמם, הם אינם יודעים לקרוא או לכתוב בעברית ואינם דוברים את השפה, למעט מילים בסיסיות. הנתבע הוסיף כי מעולם לא חתם על הסכם עם התובעות וכי ההסכם מעולם לא תורגם לשפתו, רוסית. עוד טוען הנתבע כי הוא הבעלים היחיד של הנכס.