תא"מ 233-05-13 ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח' נ' דקואר ואח'

1.בפני תביעת התובעות בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לרכב התובעת 2 המבוטח על-ידי התובעת 1 (להלן: רכב התובעות), בשל טענה לפגיעה של רכב הנתבע 1, שהיה נהוג בעת התאונה בידי אביו ואשר היה מבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: רכב הנתבעים).

2.לטענת התובעות עת נסע רכב התובעות במסלול הנסיעה הימני מבין שני נתיבים באותו כיוון, מכיוון מעיליה לכיוון נהריה, סמוך ל'צומת כברי' פגע רכב הנתבעים ברכב התובעות מאחור והיסב לו נזקים, ככל הנראה בשל אי שמירת מרחק וזאת לאחר שנאלץ רכב התובעות להאט מעט את מהירות נסיעתו.

3.בפניי העידו נהגת רכב התובעות ואביה וכן נהג רכב הנתבעים ובנו.

4.על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

5.נהגת רכב התובעות העידה בפניי כי עת שנסעה במסלול הנסיעה הימני בכיוון נסיעתה, ראתה כלב בשולי הכביש מצד ימין; ומאחר שלא ידעה אם הוא עומד להתפרץ לכביש אם לאו, האטה מהירות הנסיעה ואז הרגישה מכה ברכבה.

גירסתה זו של נהגת התובעות אינה תואמת לגירסה שנמסרה לחברת הביטוח. בהתאם לאותה גירסה, עת נסעה בכיוון נסיעתה הפתיעו אותה שני כלבים שרדפו אחד אחרי השני באמצע הכביש באופן אלכסוני לכיוון הרכב; ומשכך האטה ועצרה. מעבר לכך שמדובר בגירסה שנמסרה קרוב למועד התאונה, ככל הנראה בנובמבר 2012, הריהי גירסה מפורטת ולא גירסה כללית. אם עומדת נהגת התובעות על גירסתה בבית המשפט כי כלב יחיד נצפה בסמוך לשולי הדרך מצד ימין, לא היתה סיבה לתאר בטופס ההודעה לחברת הביטוח דווקא שני כלבים ולפרט מיקומם באמצע הכביש וריצתם בכיוון מכוניתה.

6.לעניין מיקומי הנזק העידה נהגת התובעות כי רכב הנתבעים פגע עם חזיתו בחלק האחורי של רכב התובעות. תמונות הנזק וחוות דעת השמאי יש בהם כדי להביא למסקנה שונה. בהתאם לתמונות הנזק השבר היחיד הנצפה הוא בצד שמאל של הפגוש האחורי ליד מחזיר האור השמאלי-אחורי. נהגת התובעות ביקשה לטעון כי קיים שבר נוסף במרכז הפגוש האחורי ואולם, מעבר לעובדה שמתמונות הנזק לא נצפה שבר כזה, הרי שככל שהיה שבר כזה, מאחר שהשמאי מטעם התובעות צילם את תמונות הנזק, הרי שהיה דואג לצלם את השבר הנטען הנוסף. משבחר השמאי מטעם התובעות לצלם רק את השבר שבצד שמאל של הפגוש האחורי, הרי מכאן מסתברת המסקנה שלא מצא מוקד נזק נוסף המצדיק צילומו.

7.מכאן מסתברת המסקנה שרכב הנתבעים פגע בחלק האחורי-שמאלי של רכב התובעות, כשיש בכך לתמוך דווקא בגירסת נהג הנתבעים לקרות התאונה. בהתאם לגירסתו, עת נסע במסלול הנסיעה השמאלי בכיוון הנסיעה ורכב התובעות נסע במסלול הימני באופן התואם לגירסת נהגת התובעות, סטה לפתע רכב התובעות למסלול נסיעתו עם חלק מרכבן ; ומשלא הספיק נהג הנתבעים לבלום פגע בו. האופן בו הדגים את פגיעת המכוניות בבית המשפט אף תואם גירסה זו ותואם למוקדי הנזק בשני כלי הרכב (פגיעה משמעותית באמצע החלק הקדמי של רכב הנתבעים ופגיעה משמעותית בחלק שמאלי-אחורי של רכב התובעות).

הדבר גם מסתבר עם תיאור קרות התאונה כפי שתיארה נהגת התובעות בטופס ההודעה לחברת הביטוח שם סיפרה כי בשל הכלבים שרצו באמצע הכביש נדרשה להאט ואף עצרה. יתכן כי בשל אותם כלבים, – משום פחדה או משום שביקשה להימנע מפגיעה בהם – נדרשה לסטות ממסלול נסיעתה למסלול הנסיעה של רכב הנתבעים.

8.אבי נהגת התובעות הגיע לאחר שכלי הרכב כבר הוזזו מנתיב הנסיעה כך שלא יכול היה להעיד בדבר מיקום כלי הרכב עובר לתאונה. בנו של נהג הנתבעים טען אמנם שראה את מצב כלי הרכב לאחר התאונה, ואולם בהתאם לעדות אביו גם בנו הגיע למקום רק לאחר שרכב התובעות הוזז מנתיב הנסיעה אל השוליים. נהג הנתבעים טען שלאחר התאונה רכבו עמד על מסלול הנסיעה השמאלי באופן שתואם לטענתו בדבר אופן קרות התאונה.