תא"מ 23296-04-14 ביטרוב נ' פתחי

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של התביעה מחמת מעשה בית-דין. לאחר שעיינתי בסיכומים הקצרים שהגישו הצדדים בעניין זה, נחה דעתי כי דין הבקשה – להתקבל, ודין התביעה – להידחות. להלן נימוקיי להחלטה זו, בתמצית.

מקורה של עילת התביעה בהליך שלפניי – באירוע נטען, שבגינו הגישה התובעת קובלנה פלילית פרטית (ק"פ 5377-03-11, להלן: "ההליך הקודם"). ביום 10.3.2014, במסגרת ישיבת הוכחות בהליך הקודם, ובהמלצת בית המשפט שם, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה:

"הנאשמת תתנצל בפני הקובלת על האירוע שקרה בדירתה של הקובלת ביום 10/10/10, הקובלנה תימחק ויקבע מועד לטיעוני הצדדים, בו יטענו באופן חופשי, כולל הצגת פסיקה ואסמכתאות, בעניין גובה הפיצוי שתשלם הנאשמת לקובלת, וזאת לפי שיקול דעת בית המשפט בהנמקה קצרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט." (עמ' 34 לפרוטוקול ההליך הקודם, ש' 25 – 28)

ביום 9.4.2014 נתן בית המשפט בהליך הקודם (כב' השופטת א' גזית) את החלטתו, והורה על מחיקת הקובלנה ועל תשלום "פיצוי בסך 3,000 ₪". במסגרת ההנמקה, שעליה הסכימו הצדדים, ציין בית המשפט כי:

"הפיצוי נקבע בהתחשב בטענות הקובלת, ובמסמכים הרפואיים שצרפה, ובטענות הנאשמת שהמסמכים הרפואיים הינם מס' ימים לאחר תאריך האירוע, וכן בעובדה שמדובר בקובלנה פלילית אשר נמחקה, וזאת להבדיל מהתיקים הפליליים שצירפה הנאשמת לטיעוניה, בהם נקבעה הרשעה."

עוד בטרם יבש הדיו על פסק הדין בהליך הקודם, וכבר ביום 13.4.2014 הגישה התובעת, היא הקובלת בהליך הקודם, את התביעה שלפניי. עילת התביעה – אותה פרשייה עצמה שבגינה הוגש ההליך הקודם.

התביעה הוגשה על סך של 29,730 ₪, על פי הפירוט כדלקמן:

• אבדן ימי עבודה בגין הצורך בטיפול רפואי – 2,000 ₪;

• חסרון כיס בגין ניהול ההליך הקודם – 9,730 ₪;

• כאב וסבל – 8,000 ₪;