תא"מ 2311-11-12 איי.איי.ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בן חמו ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וזאת ללא מתן נימוקים, ולאחר שתוכנו של סעיף זה ומשמעותו הוסברו לצדדים על ידי בית המשפט.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות שהוצגו לפני ושקלתי אותן ואת הדין המהותי, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה ולנזקי התובעים מוטלת על הנתבע 2, אשר הדף את רכב הנתבעת 3 לעבר רכב התובעת. כך, הן התובע 2 והן אשתו העידו כי למיטב זכרונם הרגישו מכה אחת ברכבם. עדות זו אף תואמת את האמור בהודעה שמסר התובע 2 למבטחת בסמוך לאחר התאונה. עוד יצוין, כי הנתבע 2 הודה בגינתו כי לראה ראה את רכב הנתבעת 3 פוגע ברכב התובעים. כן יצוין, כי מחוות דעת השמאי של הנזקים ברכב הנתבעת 3 עולה כי אמנם הנזק בצדו הקדמי של רכב הנתבעת 3 גבוה מעט מהנזק בצדו האחורי, אולם הפער נובע בעיקר מעלות החלפים בחלק הקדמי שהינם יקרים יותר מעלות החלפים בצדו האחורי של הרכב. אם בוחנים את רכיב העבודות ניתן לראות כי רכיב זה כמעט זהה בשני מוקדי הנזק.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 2 ומחייבת אותו לשלם לתובעת 1 סכום של 3,171 ₪ ולתובע 2 סכום של 1,625 ₪, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.3.11 ועד התשלום בפועל.

כן אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3.

אשר לחיוב הנתבע 2 בהוצאות התובעים, הרי שבקביעת סכום ההוצאות, יש להביא בחשבון את העובדה כי התביעה הוגשה בתחילה נגד הנתבעת 1 בלבד, אשר הרכב היה רשום על שמה, ואף לאחר שהובהר לתובעת כי הנתבעת 1, שהינה אשת הנתבע 2, לא נהגה ברכב, לא נמחקה זו מכתב התביעה. כן יש להביא בחשבון את העובדה כי התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט בהרצליה, שאינו בעל הסמכות המקומית לדון בתביעה.

בנסיבות אלה, זכאית הנתבעת 1 להוצאותיה. בהתחשב בכך שהנתבע 2 הם בני זוג נשואים, אני מוצאת מקום לקזז את סכום הוצאותיה של הנתבעת 1 מסכום ההוצאות בהם היה מחויב הנתבע 2, אלמלא מחדליה של התובעת.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבע 2 בהוצאות התובע בסכום האגרה והוצאות העדה בלבד בסך של 615 ₪ ואין מקום לפסיקת שכר טרחת עו"ד.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ו, 12 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.